נגישות:          
  רקע:                    

טל שרון דיוגינס משרד עורך דין ברעננה - Tal Sharon Diogines Law Office Raanana
משרד: התעשיה 15 רעננה - בית רוני (קומה 2) מול קניון רננים, ליד קניון רעננה
טלפון: 09-7742268 Telephone: 972-9-7742268
לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים - דברים טז יט


לשון הרע על קצה הלשון

 

מאת: עורך דין שרון טל

 

"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי, בבא מציעא נ"ח עמוד ב')

 

לשון הרע - הקדמה

 

לכל בית משפט יש השפעה רבה על תרבות ההתנהגותית בסביבה בה הוא ממוקם. ביטוי מסוים שיחשב בסין נגד השלטון יכול להיחשב כעבירה פלילית שדינה מאסר ממושך ואילו אותו ביטוי במדינת ישראל יכול ויחשב כמותר במסגרת חופש הביטוי. השאלה היכן עובר הגבול? והשאלה תפקיד של מיהו "לחנך" את החברה ולכוון את התנהגותה ואת ערכיה? נתונה לא פעם לפתחו של בית המשפט. לאורך הפסיקה הענפה, בתחום לשון הרע ניתן לראות כי בית המשפט לעיתים נותן לכאורה הכשר גם לביטויים שיש בהם משום וולגריזציה של השיח הציבורי והלהטת רוחות לשמה ושלא לצורך. וזאת תוך כדי הבחנה דקה עד כדי דקיקה ע"י האיזון בין זכות היסוד לחופש הביטוי לבין זכות היסוד לשם טוב.

אם למשל, לאחרונה אנו עדים להתלהמות ציבורית חסרת גבולות נגד ראש הממשלה גם במישורים שלכאורה נראים פלילים ובית המשפט לא מצייר באופן ברור את הגבול - אזי הציבור והחברה עשויים לפרש זאת ש"הכל מותר" וכך תראה פני החברה הישראלית. "חופש הביטוי" - אינו חופש הביזוי, השיסוי, ההסתה וההמרדה - למילים יש כוח רב - פגיעה מילולית יכולה להיות כואבת פי כמה מפגיעה פיזית, המילים הלא נכונות יכולות להביא לתוצאות הרות אסון  בכל המובנים. לפיכך,  אסור להבליג על ביטויים קשים לא מוצדקים הן נגד אישי ציבור והן נגד הפרט שמא הדבר ייתפס כחולשה או כחיסיון מפני הליך משפטי ולהתדרדרות הן אישית והן ציבורית לוחמנית בשיח התרבותי. באופן דומה, יש לפעול בחומרה רבה נגד קומץ אישי ציבור המשלחים והמנבלים את לשונם ללא כל רסן. בנושא אישי ציבור ההצדקה לכך אף שבעתיים - למה הדבר דומה? אם הוצאת דיבה של אדם פרטי  נגד אחר משולה ליריית כדור אקדח, אזי הוצאת דיבה ע"י איש ציבור משולה לשימוש בנשק אטומי. לצערנו, יש בחברה הישראלית גורמים על סף חציית קווים אדומים  ויפה שעה אחת קודם הן בהקדמת תרופה למכה והן בתיקון עצמי אישי מתמיד של כל אדם ואדם לרבות קומץ "קודקים" אשר בהיותו מודל לחיקוי,  מנחיל את הרעל ההרסני לציבור ויוצר מעין לגיטימציה לתרבות לשון הרע. תמיד הרבה יותר נעים שגם בויכוחים קשים  אנו עניינים ושמים בחוץ את הגידופים המיותרים. אך לעיתים,  יש צורך בשימוש הכלים המשפטיים וההליכים הפלילים באיזון המתאים להבאת שידרוג השיח החברתי האישי והשיח הציבורי לשיח תרבותי רצוי ומכובד. בקיצור נמרץ, רוצה אני לומר שענפים רבים לדיני לשון הרע ולנגזרות היוצאות ממנה הן בדין והן בהלכה. לפיכך, מאמר קצר זה עוסק על קצה המזלג בנושא הטהור שנקרא דיני לשון הרע, המבחן לתביעת פיצויים בגין לשון הרע, לשון הרע - הגנות , לשון הרע טענות הגנה שכיחות בגין פרסום בעיתונים, שלב הפיצויים וטיפים כלליים בנושא לשון הרע.

 

לשון הרע מהי ?

 

לשון הרע היא כל דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם ו / או לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לו.  ההפך מלשון הרע היא לשון טובה, שהיא כל דבר אשר בפרסומו יש לפאר להלל ולשבח אדם בעיני הבריות ולעשותו מטרה לאהבה, אהדה, כבוד והערכה - וכשהלשון טובה אין טובה ממנה! - על כך אמר החכם באדם "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז, א).  בדרך כלל אדם בעל שם טוב בעיני הבריות הוא אדם בעל דרך ארץ השומר על כבוד חברו ובכך על כבודו שלו הוא שומר - בכבוד תכבד ובכבוד תתכבד - כפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך (מסכת נדרים פרק ט). אין זה אומר שאדם שהוציאו לו שם רע אכן רע הוא. בדרך כלל המקרים שבהם אכן הוצאה לשון הרע -   נובעים  מתוך מניע של צרות עין, רשעות לשם רשעות וקנאה. ועליה נאמר קשה כשאול הקנאה (שיר השירים ח,ו). הקנאה למעשה היא שנאת אושרם והצלחתם של האחרים. אותו אדם שמקנא לך -  מגלה כלפיך יחסי עוינות מתוך רגשי נחיתות - המתבטאת  בין היתר בסגנון ובביבי מילים קשות מעולמו של זה - הפוסל במומו פוסל (במסכת קידושין).

לאכיפת איסור זה והאיסורים הכרוכים בו, כגון רכילות, הקדיש חלק גדול משנותיו ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (המאות הי"ט והכ') בעל ספרי חפץ חיים ושמירת הלשון, שפירט את חומרת העבירות ואת ענפיהן; ספר חפץ חיים (שהפך להיות כינויו המקובל של המחבר, לאחר שפרסם את ספרו בעילום שם תחילה) קרוי על שם הפסוקים בתהלים ל"ד, י"ג-י"ד, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב; נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". התורה אוסרת עלינו בציווי מוסרי מוחלט "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט, ט"ז) הרי הוא לאו מפורש נגד לשון הרע; ראו גם רמב"ם, דעות, ז', א' המתאר לשון הרע כ"עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל".

והוסיפו חכמים "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי, בבא מציעא נ"ח עמוד ב'). משמע הפגיעה מלשון הרע שקולה לפגיעה פיזית ממשית עד כדי רצח  ממשי של אדם, ואם טרם הרגה אותו היא עלולה להרוג כפי שנאמר "חיים ומוות ביד הלשון" (משלי יח , כא ). ואכן פגיעה בשמו הטוב של האדם חמורה לעיתים מכל פגיעה שהיא לרבות מהפגיעה בנכסיו, ומשולה לפגיעה חודרנית קשה בגופו ובמעמקי נפשו של האדם עד כדי רצח - כתוצאה ממילים שפוגעות המלבות שנאה וטעונות אנרגיות שליליות מיותרות.

הליבה של חוק איסור לשון הרע, היא האיזון בין זכות היסוד לחופש הביטוי לבין זכות היסוד לשם טוב. שני אלה נגזרים מאותה זכות "אם" עצמה שהינו זכות המעוגנת בחוק על, חוק יסוד - כבוד האדם.

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, עמד כמה פעמים על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל, ובמורשת היהודית בפרט: "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים, כי "לשון הרע הורגת", וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח אדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים". אין להתפלא אפוא, כי תפיסתנו הִנָה, כי "טוב שם משמן טוב" (ע"א 214/89 אבנרי ואח' נגד שפירא ואח', פ"ד מג (3) 840, 857-856)

על הבערה מבפנים אמרו חכמי המדרש מאות שנים עוד לפני פסק הדין הנ"ל, בהשוואת הבערה לבערת גחלים - אשר כלפי חוץ בלבד נראים כבים, אך עדיין הוא בוערים מבפנים. כך ש"כל מי ש מקבל לשון הרע, אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים" (בראשית רבה צה, יט). גם שקספיר נתן את דעתו באמורו: הרגש הוא גחלת שצריך לצננה, אחרת תעלה את הלב בלהבה - ואיך ניתן לנסות לצנן את זאת ?  באמצעות פניה לבית משפט בתביעה לתשלום פיצויים הולמים בגין פרסום לשון הרע.

 

המבחן לתביעת פיצויים בגין לשון הרע

 

טרם הנכם רצים ומחפשים עורך דין שיסייע לכם לפתוח בתביעה עליכם לדעת כי בית המשפט העליון בפסיקתו התווה את הדרך לבחינת תביעה לפיצויים בגין לשון הרע (ע"א 4534/02, רשת שוקן בע"מ  נגד הרציקוביץ')  ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים:

  1. יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו,  לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת.
  2. יש לברר בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו 2 לחוק לשון הרע.
  3. יש לברר האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק
  4. שלב הפיצויים.

 

           בע"א 466/83, שאהה נגד דרדריאן, פד"י לט(4) 734, 740, נאמר:

"המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום".

 

             בע"א 334/89 רבקה מיכאלי נגד בלה אלמוג, פד"י מו (5)555, 562, שם חזרה ונשנתה הלכה זו:

           "ההלכה היא, כי אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא מסויים או סוג קורים זה

             או אחר ייחס לפרסום הנדון, אלא בית המשפט יקבע ממצא בשאלה האם מהווים הדברים

             לשון הרע אם לאו"

 

          בעניין זה נאמר בע"א 1104/00, דוד אפל נגד איילה חסון, פד"י נו(2)607, 617-618:

"ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע 'מבין השורות' של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר."

 

כמו כן, הדעה המקובלת היא כי על-מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע, לפיכך הכלל הוא שקטע מפרסום יתפרש בהתחשב בשאר חלקיו. זאת ועוד, יש לפרש את המילים בהקשר שבו פורסמו, ללא היזקקות לנתונים חיצוניים נוספים העלולים לשנות את משמעותן או להרחיבן, אלא אם ניתן להוכיח כי נתונים נוספים אלה היו בגדר ידיעתם הרגילה של אלה ששמעו אותם או קראו אותם.

 

לשון הרע נגד אישי ציבור

 

הלכה פסוקה כי המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש  כאשר מדובר בדמות ציבורית.. מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע שהינו איש ציבור צריכה להיות גבוהה יותר, עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות שיכולות להיות גם פוגעות וגם מעליבות  (ע"א 4534/02 ), אך זאת כאשר מדובר בדיון ציבורי במישור הבעת דעות, ולא כאשר מדובר במישור העובדתי. כאשר מדובר על הרצאת עובדות או רמיזה עליהן, המשקל שיש להעניק לשמו הטוב של איש הציבור אינו פוחת. אין מדובר על הבעת דעה לגיטימית על מעשים, שאין חולק שאיש הציבור עשה, אלא ציון עובדות, שעלולות לפגוע ולהשפיל את איש הציבור.

 

דיני לשון הרע - הגנות

 

 ההגנות העיקריות הנטענות בגין לשון הרע קבועות בחוק בסעיפים 14 ו 15, כדלהלן:

"14.      במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

  1. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

 

(4)        הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;

(6)        הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים , או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה; ".

 

   כידוע, על מנת להבחין בין הבעת דעה לבין קביעה עובדתית: "יש לתת משקל לאופן בו היא (האמירה) נתפסת בעיניו של הקורא הסביר. רוצה לומר, האם סובר הוא כי הוא מוזמן לשפוט את האמרה, או שמא מתבקש הוא לאמצה כעובדה, וללא ביקורת עצמאית".

(ר' ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מ"ט (2) 843.)

 

על הטוען, כי האמור בפרסום היה אמת להוכיח זאת, אך ניתן להוכיח זאת לא רק באמצעות ראיות ישירות, ודי לשם כך בראיות נסיבתיות. בענין זה נאמר בת"א (ירושלים) 893/89, קליין נ' בן-ישי, תק-מח

91(1)393:

 

"מובן הוא כי חובת ההוכחה בשאלות אלו אינה מוטלת על התובעים אלא על הנתבעים. בעניין זה, אף שהמשפט הישראלי מכיר במידת הוכחה אחת בלבד במשפט האזרחי - והיא נטיה של מאזן ההסתברות לטובת בעל הדין הנושא בנטל השכנוע - מקובל הוא כי כאשר מדובר בהגנה על שמו הטוב של אדם כמות הראיות הדרושה כדי לשכנע את בית-המשפט בנטיית מאזן ההסתברות עשויה להיות גדולה יותר, הכול ביחס לחומרת הדיבה (ע"א 82 ,78/90 ,670/79 הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא(187 ,167 (2).

 

עם זאת, ניתן להוכיח עובדה השנויה במחלוקת (ואף לצורך קנה המידה המחמיר הדרוש במשפט פלילי) לא רק באמצעות ראיות ישירות אלא גם בעזרת ראיות נסיבתיות.

ראיה נסיבתית אינה מוכיחה את העובדה השנויה במחלוקת עצמה אלא מוכיחה היא עובדה אחרת שממנה מסיקים, על פי ניסיון החיים והגיונם של דברים, עובדה זו

 

טענות הגנה נוספות העומדות בפני כתב התביעה שיש לפרטן אחת לאחת בהתאם לנסיבות:

  1. זוטי דברים, מעשה של מה בכך (סעיף 4 לפקודת הנזיקין) -  כי התביעה טורדנית וקנטרנית.

 

  1. התנהגות תורמת של התובע (סעיף 65 לפקודת הנזיקין) - התגרות בנתבע, קינטורו, לעג וצחוק על הנתבע , ניסיון להוציא את הנתבע משלוות רוחו על ידי לגלוג לכישוריו המקצועיים. אולם אין בהיותו של התובע אדם פרובוקטיבי, כדי להצדיק את מעשיו של הנתבע, אולם יש בכך כדי להפחית את שיעור הפיצוי שיש לפסוק לזכותו ( ת"א א 033613/03 יואב יצחק נגד משה הלוי ולעיתים פרובוקציה מצד נפגע עשויה לשמש טעם להפחתת פיצויים עד כדי שלילתם ( ע"א 1370/91, לטפי נגד חביבי, פ"ד מ"ז (1), 535).

 

  1. הגנת תום לב (סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע) -  העדר כוונה רעה  - בכך יש להיזהר אף אין אחריותו של המוציא שלון הרע  פוחתת מחמת שלא התכוון,  להרע לאדם הנפגע: "וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש, כלומר, שאינו מדבר בשנאה". פוסק גם החפץ-חיים: "אין נפקא מינה בין אם מתכוון המספר לבזות את חברו לבין אינו מתכוון לכך". ולא רק בדברי גנות, אלא אף בדברים שעלולים להזיק, אם נשמעו איש מפי איש יהיה המספר אחראי אף אם לא נתכוון להרע לנפגע. יתר על כן: אף אם המספר "משער לכתחילה שלא יבואו להנידון שום רעה על ידי דבורו", אף במקרה זה הוא עובר על סיפור לשון הרע, מאחר שהמבחן הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.

 

  1. שימוש לרעה בהליכי בית משפט - עצם הגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ואף הטעייתו.

 

  1. אין אדם נתפס בשעת צערו (בבא בתרא טז אב) -  כטבעם של בני-אדם שבשעת צרה ומצוקה פורקים את כאבם במילים קשות

 

דיני לשון הרע - טענות הגנה שכיחות בגין פרסום בעיתונות

 

בתביעת לשון הרע בגין פרסום בעיתונות - התובע יבקש מבית המשפט א. לחייב את הנתבעים לפצותו בפיצוי כספי  ב. לחייב את הנתבעים לפרסם התנצלות בעיתון, ואילו הנתבעים יטענו שעומדים להם ההגנות הקבועות בחוק:

  1. אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע).
  2. הנתבעים פרסמו את הכתבות בתום לב ובנסיבות שפורטו בסעיף 15 לחוק.
  3. כי עומדת להם הגנה גם בשל היותו "פרסום מותר" כמשמעותו בסעיף 13 לחוק.

 

בדר"כ הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי לו גם היה בית המשפט מגיע למסקנה, שמדובר בפרסום או פרסומים, שהינם בבחינת "פרסום לשון הרע" כהגדרתו בחוק, אין מקום לפסוק לתובע פיצויים שכן: לא נגרם לו כל נזק כיוון שלתובע אין שם טוב.  לנתבעים עומדים ההקלות הקבועות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

 

שלב הפיצויים מכוח דיני לשון הרע

 

בעוולת לשון הרע אין חובה על הנפגע להוכיח את הנזק כדי לזכותו בפיצויים. כמו כן, החוק עצמו אינו מתנה את החבות בקיומו של כל נזק. אין לבלבל זאת בחובה להבאת ראיות - שכן הנפגע יוכל לזכות בסעד רק אם הביא ראיות לקיומו של לשון הרע נגדו על פי הדין.

על פי החוק לבית המשפט סמכות לחייב את הנתבע בסכום של עד 50,000 ₪ ללא כל הוכחת נזק,

הן בעבירה פלילית והן בעבירה אזרחית. ואם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע כפל הסכום האמור (עד  100,000 ₪ ) וגם זאת ללא כל הוכחת נזק. מטרות הפיצויים הינם: לתת סיפוק לנפגע וגם מטרה חינוכית כי שמו הטוב של האדם אינו הפקר. כלומר, פיצויים אלו בעלי מגמה עונשית מתוך מגמה לחנך ולהרתיע כאחד.

 

השיקולים בהם ייקח בחשבון בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים הם מכלול ההתנהגות בין הצדדים הן

לפני הדיון והן במהלך הדיון. אם למשל, המפרסם סירב לפרסם התנצלות , תיקון ו/או תגובת הנפגע

עובדה זאת תשמש לרעת מוציא לשון הרע בעת פסיקת גובה הפיצויים ובאופן דומה ההפך - באם מוציא לשון הרע - פרסם תיקון, הכחשה ותגובת הנפגע בצורה הולמת – בדרך כלל יופחתו  הפיצויים בהתאם לנסיבות. כמו כן, בית המשפט יירתע מלפסוק לתובע פיצויים מוגברים, כאשר מובאות ראיות לכך שדבק בו רבב או שקדמה לפרסום התגרות מצידו. ( ע"א 1370/91 )

 

אין ספק שחומרת הפרסום הביזוי וההשפלה שהם פועל יוצא מהפרסום, מהווים גורם משמעותי בקביעת גובהו של הפיצוי ההולם ולפיכך, ישנם  מקרים כי הנזק לנפגע קשה לתיקון והדימוי המוסרי בו הינו בלתי הפיך - תוך יצירת אות קלון וסטיגמה חמורה וקשה לנפגע - במקרים האלו ניתן להגיש תביעה אזרחית בסכומים העולים פי כמה על האמור בחוק.

 

 קומץ דוגמאות מפסקי דין אחרונים בנושא לשון הרע

 

א  004132/02 נתניה -  גיל נ אבשלום  בפני כבוד השופטת  יעל קלוגמן מיום  23/02/2005

התובע תבע פיצוי בסך 60,000 ₪.

התובע טען, כי לאחר שהנתבע וגיסו נכנסו לבית "הם עמדו במסדרון שלפני הסלון ולפני המעקה. אז הנתבע  התחיל לצעוק: 'אתה גנב, אתה גונב את הכסף של הילדים שלי, אתה גונב את האוכל של הילדים שלי, אתה  רמאי'. אז הוא פנה לאורחים שהיו בסלון ובחדר האוכל ואמר להם: 'אתם אוכלים מהאוכל של הילדים שלי'. הוא  התקדם עד המעקה וצעק אליהם". מהעדיות בפסק דין זה נקבע כי התובע, מצידו, תרם לא במעט לסיטואציה  שנוצרה באירוע דנן, הן על ידי התנהגותו בתקופה שקדמה לאירוע, והן במהלך האירוע עצמו, כאשר תקף את  הנתבע בדברים בוטים לא פחות מאלה, שהנתבע הטיח כלפיו, ואף ביקש מבנו להביא את הכלב, דבר שהסלים  את מצב הדברים והוסיף על ההשפלה שהיתה מנת חלקו של הנתבע באותו אירוע.  כבוד השופטת  סבורה                שההשפלה של הנתבע במעמד שבו מדובר לא היתה פחותה מזו שנגרמה לתובע.

הנתבע חוייב לשלם לתובע פיצוי בסך 2000 ₪, והוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1000 ₪.

 

  א  002520/03 פ"ת כרמל ורניה נ זאב גולן, רזנגה, גלובס  בפני כב' השופט נחום שטרנליכט  מיום15/02/2005. נגד התובע פורסם מאמר בעיתון גלובס והן באתר האינטרנט  www.globes.co.il  ,

כותרת המאמר היתה "מגדל של קלפים". בכותרת המשנה נאמר: "השערוריות אצל המדען הראשי בתמ"ס החלו עוד הרבה לפני שאלי אופר אישר מונופול ביוטכנולוגי. קחו למשל את מקרה טאואר סמיקונדקטור (להלן – החברה – נ"ש) וכרמל ורניה. מאמר ראשון בסדרה". במרכז המאמר הופיעה תמונתו של התובע, ותחתיה כתוב "צוחק אחרון, עלינו. ורניה".בקטעים מן המאמר הנוגעים לעניינינו נאמר כך:

"... לכאורה אלה נושאים הראויים למאמר תחת הכותרת 'שערוריה' אך זהו רק קצה הקרחון. השערוריות התחילו הרבה קודם, והן הרבה יותר עמוקות. הזכרנו את חברת טאואר סמיקונדקטור. נפתח את סיפורנו בה, ובמדען הראשי הקודם, כרמל ורניה. החודש למדנו כי ורניה, אשר פרש מתפקידו בחודש מאי השנה, מבקש כעת לעבוד בטאואר, אשר זכתה במענקים בהיותו המדען הראשי. ורניה גם דורש מהממשלה לקצר לו את תקופת הצינון בה אסור לו לעבוד בתחום לאחר פרישתו מתפקידו כמדען. כדי להבין את עומק השערוריה, חייבים לחזור למועד ההחלטה להעניק לטאואר את המענק, שעוזר היום להעניק לורניה משכורת. לפני שנתיים הודיע האוצר שהוחלט להעניק לטאואר מענק (לא הלוואה, לא פטור ממס) של 250 מיליון דולר, בכדי להקים מפעל במגדל העמק. מתנה זו, בחסות משלם המסים, היתה אמורה לכסות 20% מעלות הקמת המפעל.

... אין להסיק מהכתוב כאן, שאנו ששים לנפילתה החופשית של טאואר. באמת, ייתכן שיש משקל רב למשבר העולמי בירידת שוויה. אך נשארנו עם השאלה, האם כדאי שממשלת ישראל תיתן סכום כה גדול מכספי משלמי המסים לחברה פרטית אחת, אשר כבר אז הראתה סימנים של חולשה; אשר היתה שווה בערך שליש מסכום המענק; ואשר המשיכה, באשמתה או שלא באשמתה, לרדת מאז. מבקר המדינה קבע, כי בעת אישור המענק בשנת 2000, לא נבדקה כדאיות ההשקעה הקודמת שהוענקה לטאואר על ידי הממשלה בשנת 1996.

לכאורה הוכחנו את הטעות שבמענק, וצוחק מי שצוחק אחרון. אך הנה, מסתבר שההשקעה היתה כדאית, לפחות עבור אנשים מסוימים. המדען הראשי דאז כרמל ורניה, יוכל להתקבל לעבודה. המדען הראשי צוחק אחרון. עלינו.

ואם מישהו יחשוד בנו שבחרנו להתמקד במקרה יוצא דופן, או שיש לנו חלילה, משהו נגד המדען הראשי הקודם, אין הדבר כך. לא הבאנו את המקרה הנ"ל כדי למצוא פגם בורניה כאדם, אלא כדי ללמד על השיטה כולה. כהוכחה, גם המדענית הראשית אשר קדמה לורניה, אורנה ברי, העניקה מענק לחברה עסקית בה שובצה לעבודה לאחר פרישתה. השיטה כולה רקובה. כולם צוחקים עלינו".

בפסק הדין נקבע כי האמור במאמר שפורסם מהווה לשון הרע - אך מאחר שיש אמת בפרסום - ויש בפרסום דברים שכאלה עניין ציבורי רב, וזאת לאור התפקיד הציבורי החשוב בו כיהן התובע, ולאור הטענה שנעשה שימוש לא הולם ולא ראוי בכספי הציבור. על העיתונות להתריע בשער העיר על תופעות מעין אלו, וזאת על מנת למנוע הישנותן. התביעה נדחתה והתובע נדרש סך של 14,000 ₪  לנתבעים הוצאות שכ"ט עורכי דינם.

 

ולסיום, אציין את פסק דינו של כבוד השופט זמיר ב- ת.א. 1013/98 אלמליח נ. יפרח (בימ"ש השלום קריית גת), שם נדחתה תביעת לשון הרע בגין קללות בוטות שהשמיע הנתבע כלפי התובעת ברחוב, בנוכחות מספר אנשים. הטעם העיקרי לדחיית התביעה שם היה כי במושב, שבו התגוררו הצדדים, ואשר הוא "סביבת ההתייחסות" שלהם, כביטויו של כב' השופט זמיר - הקללות  שהוטחו נתפסו כהתפרצות גסה של ניבול פה, ומאזין פוטנציאלי לא היה מייחס לתובעת את  התוכן של אותם כינויי גנאי, כפשוטם.

 

אין לי צל של ספק שגם אם אצרף את כל קטעי הפסיקה מקום המדינה ועד היום בנושא אתם רק תצאו יותר מבולבלים. תוצאות הפסיקה הן פונקציה של כל כך הרבה מרכיבים, בינהם נמצא את נסיבות האירוע, מי הם הצדדים, התנהגות הצדדים, ב"כ הצדדים, התנהגות ב"כ הצדדים ולבסוף השופט שצריך להכריע. תביעת לשון הרע היא לא עניין של מתמטיקה וכלל לא עניין של מדע מדיוק - לכן, בסעיף הבא ריכזתי מספר טיפים כללים שיהיו לכם לעזר לא רק במובן המשפטי אלא בעיקר במובן הערכי והמוסרי - כעקרונות מנחים הנגזרים כולם מאחד הערכים החשובים בחיים "ואהבת לרעך כמוך" (רבי עקיבא).

 

טיפים כללים ליודעים לקרוא בין השורות - בנושא לשון הרע

 

1. הימנע ככל האפשר מהוצאת לשון הרע - לא תתעשר מזה!

אף בנאדם לא נהיה יותר מאושר ו/או יותר עשיר מהוצאת לשון הרע, זכור כי "הפוסל במומו פוסל" - כלל ברזל הוא כי מי שמוציא לשון הרע במפגיע ובמזיד, מנסה להחיל על זולתו את סולם הערכים הפגום שלו עצמו, וזאת ניתן לזהות בקלות בין היתר באמצעות הסגנון ובאמצעות אוצר המלים השגור בפיו מחיי היום יום שלו. איסור על הוצאת לשון הרע הינה כאמור, מצווה מדין תורה "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט טז) - התורה אוסרת על אדם לדבר סרה בחברו - זהו למעשה האזכור הראשון בהיסטוריה האנושית בגין דיני איסור לשון הרע .

 

2. שינוי צורת המחשבה שלך תביא לשינוי צורת ההרגשה שלך

לא כל מה שאומרים עליך הוא בחזקת לשון הרע! - אחד המפתחות להצלחה בסביבתך הוא המפתח להבנת ההתנהגות. ההתנהגות היא לא בהכרח תוצר של מציאות, אלא, תוצר של הפירוש שאנו נותנים למציאות. הפירוש מעורר רגש שמעורר תגובה. ובכלל החיים שלנו תלויים בפירושים שאנו נותנים, והמשמעות שאנו נותנים להם. כמעט כל אירוע התנהגותי ניתן לפרש יותר מדרך אחת... המשמעות היא שתמיד אפשר להתנהג אחרת! ובאופן דומה - הדרך לשנות התנהגות הסביבה אליך, היא בכך שיש לך שליטה על עצמך ובכך שתשנה את ההתנהגות שלך תביא לשינוי ההתנהגות אליך.

 

3. מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך (שבת לא ע"א)

"ואהבת לרעך כמוך"  על דבר זה אמר רבי עקיבא בירושלמי ש"זהו כלל גדול בתורה" ואם חלילה פגעת במישהו - זאת לא בושה לבקש סליחה!

 

4. במקום שאין אנשים השתדל אתה להיות איש

לעולם אל תעשה מעשה ו/או תאמר דבר שאתה עלול בשלב מסוים בחייך להתבייש בו חשוב לפי כל מעשה - כפי שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה" - בכך תרגיש הרבה יותר שלם עם עצמך.

 

5. בכבוד תכבד ובכבוד תתכבד

שום נסיך או נסיכה עוד לא איבדו את הכתר בגלל המלים סליחה בבקשה ותודה - בדרך כלל כשאתה נותן כבוד אתה מקבל כבוד - באופן דומה.. מה שיוצא מהלב והנשמה... גם נכנס ללב ולנשמה...זה הסוד! תנצל זאת לאנרגיות חיוביות, וחייך יהיו נעימים יותר.

 

6. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה

אל תסתובב בחברת אנשים מפוקפקים - זה מדבק וגורר אותך היישר למטה גם בניגוד לרצונך, על כך נאמר: "מי שהולך לישון עם כלבים - שלא יתפלא כשהוא מתעורר עם פרעושים".

 

7. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט, הוא רק יגרור אותך לרמה שלו ואז יגבור בעזרת נסיון

על כך נאמר כל המוסיף גורע.

 

9. לעולם אל תירק לבאר שממנה אתה שותה - או שתית בעבר

לאנשים יש נטייה לא להעריך נכון את הצד שכנגד וגם את המקורות שמהם הם ניזונו בשלב מסוים בחייהם. למשל, אם התחזקת והמקור שממנו שאבת בעברך (הכנסה, ערכים, תמורה כלשהי) כבר לא נראה לך יותר, הצעתי היא לסיים את מערכת היחסים בצורה מכובדת. ובכלל, היה תמיד נחמד לכל מי שאתה פוגש בדרכך למעלה.. כי תצטרך לעבור על פניו בשלב כלשהו.. שוב בדרכך למטה.

 

10. דע לך שעל כל אדם המשתתף בצערך, יש אלף אחרים השונאים את הצלחתך

כן, יש אנשים שמצפונם נקי, וזאת משום שמעולם לא השתמשו בו הם פועלים מתוך רשעות לשם רשעות - הם מיעוט קיצוני - הקנאה אוכלת אותם - כפי שנאמר הקנאה היא שנאת אושרם של האחרים. הרי איזה סיבה אחרת יש לכל כך הרבה שנאה? חשוב על בנאדם שהצליח בגדול תראה כמה יריבי חינם הוא צבר! פשוט לא להאמין עד כמה הקנאה (שנאה) מחוללת את לשון הרע - אדם חכם לא נגרר אחריה, מפני שהוא מבין כי בשנאה הורסים עולמות - ובאהבה בונים עולמות - "רק האור יוכל לחושך, רק האהבה תוכל לשנאה" (מרטין לותר קינג)

 

באם למרות הכל - הוציאו נגדך לשון הרע בנסיבות לא מוצדקות - אל תהסס לבקש סעד המגיע לך בסיוע עורך דין מבית משפט ! אתה זכאי לכך על פי דין גם ללא צורך בהוכחת נזק - הזכות לשם טוב אינה הפקר! מנגד, לא כל הוצאת לשון הרע הינה פסולה ולעיתים אף קיימת חובה מוסרית להוצאת לשון הרע בסייגים האמורים בחוק, למען הגנה ממשית על הציבור והחברה מפני כל רע.

 

לתיאום פגישת ייצוג ו/או ייעוץ: עורך דין - טל שרון 09-7742268

או פנו אלי באמצעות האתר - לחצו כאן

רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד - משלי כא,כא | ארור מכה רעהו בסתר דברים כז, כד