מדריך לנפגעי תאונות דרכים   מדריך זה נכתב ע"י עו"ד סימה פרי, עורכת דין מאז שנת 1991. עו"ד פרי מנהלת משרד עצמאי, שמתמחה בייצוג והופעה בבתי המשפט, במיוחד במשפטי נזיקין - נזקי גוף. במדריך זה תמצאו פרוט של זכויותיו העיקריות של נפגע תאונת דרכים, ואת המידע והמסמכים הדרושים לצורך קבלת פיצוי על נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. מטרתו של מדריך זה הינה לספק לנפגע תאונת דרכים את המידע הדרוש, בכדי לאפשר לו לזכות בפיצויים גבוהים ככל שניתן, ההולמים את נזקיו עקב הפגיעה בתאונה. דברי ההסבר שיובאו להלן הינם כלליים ובסיסיים, ואין לראות בהם בשום אופן יעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, והייעוץ המתאים יינתן רק לאחר בחינת מלוא נסיבות התאונה והפגיעה. לצורך כך הנכם מוזמנים לפנות למשרד עו"ד סימה פרי בכל שאלה, באמצעות פגישה אישית במשרדה, או באמצעות הטלפון 7743090 - 09   חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975   חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), מתמקד בתחום המוגדר של דיני הנזיקין  פיצוי נפגעי תאונות הדרכים על נזקי הגוף שסבלו. החוק מציע מענה לשאלות העומדות ביסוד הסדר הפיצויים הזה, ובהן: מהי תאונת דרכים, מי זכאי לפיצוי, מי חייב בפיצוי, כיצד יחושבו הפיצויים ומהם סדרי הדין וכללי הראיות המשמשים הסדר מיוחד זה. חוק הפיצויים מנהיג משטר פיצויים ביטוחי וקובע אחריות מוחלטת ומלאה, ללא יחוס חשיבות לשאלה אם היה או לא היה אשם תורם של אחרים, דהיינו כל נפגע תאונת דרכים שנגרמו לו נזקי גוף זכאי לפיצוי על נזקיו. יצויין כי הזכאות המיוחדת לפי חוק הפיצויים באה בנוסף לזכותו של נפגע תאונת הדרכים לתגמולים מכוח ביטוחים פרטיים שרכש בעצמו, או שנרכשו לזכותו על ידי מעבידו, כגון: ביטוח אובדן כושר עבודה, ביטוח חיים, ביטוח מנהלים, ביטוח תאונות אישיות, וכד'.   מי זכאי לפיצויים על פי חוק הפיצויים? אדם שנפגע בתאונת דרכים, בהיותו נוסע, נהג, או הולך רגל, זכאי לפיצוי על נזקי הגוף והנפש שנגרמו לו  בתאונה. אם כן, מהי תאונת דרכים? כמובן שתאונה שארעה תוך כדי נסיעה ברכב, החניית הרכב, כניסה לרכב וירידה ממנו, נחשבים לתאונת דרכים, וכל שימוש ברכב למטרות תחבורה אגב הנסיעה ולצורך המשכתה המיידית.  אולם הפרשנות אשר הוצעה למושג תאונת דרכים עברה תהפוכות רבות מאז נחקק חוק הפיצויים, והמונח זכה להתייחסויות חוזרות בחקיקה ובפסיקת בית המשפט. כך למשל, גם פגיעה תוך כדי דחיפת הרכב או גרירתו נחשבת לתאונת דרכים, גם פגיעה תוך כדי הידרדרות הרכב, התהפכותו או הינתקות חלק מרכב נוסע, תחשב כתאונת דרכים. פגיעות בעת טיפול או תיקון דרך ברכב או פגיעות ממטען או מהינתקות חלק מרכב חונה או עומד, מזכות בפיצויים, ובתנאי שהנפגע לא נפגע במסגרת עבודתו. החוק מונה מספר חריגים, המוצאים מגדר דרכי השימוש המוכרים, וממילא מתחולת החוק, ובהם פגיעה תוך כדי טעינה ופריקה מרכב, כשהרכב עומד. יחד עם זאת, בחודש דצמבר 2004 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, בו נדונה השאלה מה הדין כאשר אירוע תאונתי אחד, מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ירידה מארגז המשאית לצורך סגירת הארגז ונסיעה)– אך נופל בה בעת במסגרת החריג המוציא מגדר תחולת החוק (פעולה של טעינת מטען או פריקתו, כשהרכב עומד) השופט א. ריבלין קבע בפסק דינו כדלקמן:- "...מי שסבל נזק גוף כתוצאה משימוש עצמאי ברכב מנועי, כמשמעותו בהגדרת המשנה שבסעיף 1 לחוק, או כתוצאה מהתרחשות המוחזקת כתאונת דרכים, בין אם זו עונה על ההגדרה הבסיסית ובין אם לאו, זכאי לפיצויים מכוח החוק. העובדה שבאותה עת עצמה התרחשו גם טעינה ופריקה אינה משנה מן הזכאות הזו ואינה גורעת ממנה. הקושי מתעורר, לכאורה, באותם מקרים בהם נדמה כי פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה את השימוש המוכר או למצער חופפת אותו. חפיפה זו היא פועל יוצא של הגדרת גבולות הפריקה והטעינה, כפי שאלה נתחמו בפסיקה, אשר עיצבה את מועד תחילתן, את מועד סיומן ואת 'הפעולות הנלוות' הבאות בגדרן. כאמת מידה כללית נקבע כי בהצבת גבולות אלה ראוי להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של מושג הטעינה והפריקה, אולם יש להקפיד גם שלא להוציא ממושג זה, בניגוד לכוונת המחוקק, מרכיבים אינהרנטים שלו..." (הדגשות שלי ס.פ.) ע"א 418/03, 826/03, ע"א 8071/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה יעקב ואח'.   בפסק הדין בעניין ע"א (ת"א) 1393/01 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית ואח' נגד גאוליקר שמעון, דחה בית המשפט המחוזי בת"א את ערעורה של חברת "דן", על דחיית טענתה, כי פגיעה של נוסע, בעת ירידה מהאוטובוס, אינה בגדר תאונת דרכים. באותו מקרה ירד נוסע בדלת הקדמית, פסע שני צעדים לעברו האחורי של האוטובוס, נפל על האוטובוס ונפצע בכל חלקי גופו. בית המשפט חזר על ההלכה שנפסקה בע"א 358/83, וקבע כי תכליתו של חוק הפיצויים הנה להעניק פיצוי לכל מי שנפגע פגיעות גוף עקב שימוש ברכב, מקום בו השימוש היה לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב. ייעוד טבעי ורגיל כולל כניסה לרכב או ירידה ממנו. תחילתה של הכניסה לרכב עם תחילת המגע הפיסי עם הרכב, לעומת זאת עשויה הירידה מן הרכב להסתיים גם לאחר ניתוק המגע הפיסי עם הרכב.   כמו כן, מאורע המזכה את הנפגע בפיצויים אינו בהכרח מאורע בו נתקיים מגע פיסי בין הנפגע לבין כלי הרכב. החוק אינו דורש מגע פיסי בין הנפגע לבין כלי הרכב "המעורב" בתאונה. לפיכך הולך רגל הנופל בעת חציית הכביש בהשפעת רכב שחלף בקרבתו ונפגע – פגיעתו באה בעטיו של מאורע המהווה תאונת דרכים אף שלא נתקיים מגע פיסי בין הרכב לבינו.   החוק והפסיקה אף הבחינו בין סוגי כלי רכב שפגיעתם מזכה בפיצויים וכאלה שאינם נחשבים "רכב מנועי". חוק הפיצויים מגדיר את "רכב מנועי" או "רכב" כך:- "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". לפי הגדרה זו כלי הרכב שפגיעתם מזכה בפיצויים הינם מכוניות פרטיות, מסחריות, מיניבוסים, אוטובוסים, מוניות, משאיות, אופנועים, קטנועים עגורנים וכיוצא באלה כלי רכב ממונעים שייעודם העיקרי הוא לתחבורה יבשתית.   בפסק הדין בת"א (י-ם) 002119/00 רוית נאור נ' מנופי אבי בע"מ נדונה השאלה האם קפיצת באנג'י מעגורן מהווה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? הצדדים לדיון הסכימו כי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, לא מתקיימת בעניין זה, ונחלקו בשאלת התקיימותה של החזקה המרבה, הקובעת כי יראו כתאונת דרכים גם: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".   בית המשפט מצטט את הכללים שנקבעו לעניין "ניצול הכוח המכני ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' שבו נקבע מפי הנשיא ברק כי: " ... החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המכני של הרכב" מכוונת לכל אותם המקרים שבהם הרכב הוא "רב תכליתי". זהו רכב אשר על-פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה (הייעוד התעבורתי) אלא גם לפעולות נוספות - שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית - המנצלות את כוחו המכני של הרכב. התאונה עצמה נגרמה במסגרת ניצול כוחו המכני של הרכב להגשמתן של פעולות נוספות אלה..."    עוד נקבע בעניין "עוזר", כי חזקה חלוטה זו, הנה חריג למבחן התעבורתי, המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית בחוק. בפסק הדין נקבעו חמישה תנאים להקמת החזקה: (1) "מאורע"; (2) שנגרם "עקב"; (3) "ניצול הכוח המכני"; (4) של "הרכב"; (5) בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".   בעניין רוית נאור נקבע כי "קפיצת הבאנג'י, היא למעשה ייעוד, שהוסף לעגורן. לעגורן במקור ייעוד דו תכליתי, כאמור, אשר קפיצת הבאנג'י אינה נופלת לגדרו. עניין לנו במקרה מיוחד בו יש תוספת של ייעוד, תוך שמירת הייעודים המקוריים. תוספת הייעוד נעשתה על ידי חיבור כבל הבאנג'י ל"כלוב" ההרמה ולזרוע העגורן. תוספת זו אינה מקורית, ולכן היא מהווה שינוי מהיעוד המקורי."   יתרה מזו, בית המשפט קבע כי "הפגיעה באה עקב הקפיצה המכוונת, שהיא מהות ספורט הבאנג'י, שהוא סוג ספורט אתגרי, שמעצם טיבו וטבעו רווי סיכונים. לא ניצול הכוח המכני של העגורן הוא שגרם משפטית לפגיעת התובעת, באשר הפגיעה אינה מצויה במתחם הסיכונים שבהעלאת והורדת מטענים הן על פי מבחן הסיכון, והן על פי מבחן השכל הישר."   מי אינו זכאי לפיצויים על פי חוק הפיצויים?   סעיף 7 לחוק הפיצויים קובע כדלקמן:   "נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים על פי חוק זה: (1)   מי שגרם לתאונה במתכוון; (2)   מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), התשכ"ד - 1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; (3)   מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה; (4)   מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע; (5)   מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6)   בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."   סעיף 7(1) נדון ברע"א 855/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כאמלה אל אסד. בעניין זה דן בית המשפט במקרה, שבו נפגע אדם ונהרג בעקבות פגיעה מכוונת ברכב הנהוג על ידי אחיינו, שהיה מסוכסך עמו. יורשיו ותלוייו של המנוח הגישו תובענה אזרחית לבית המשפט המחוזי כנגד הנהג וכנגד חברת הביטוח, אשר ביטחה את השימוש ברכבו, בטענה שמדובר בתאונת דרכים. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין כי "כאשר נגרמת פגיעה עקב מעשה שכוונתו לגרום נזק לאדם או ברכוש, הרי שהשימוש הנעשה ברכב הינו שימוש ככלי לגרימת נזק ולא שימוש תחבורתי רגיל". במקרה זה נקבע כי המעשה המכוון שעשה האחיין בא לידי ביטוי בעצם השימוש ברכב – בדריסה מכוונת של המנוח. המעשה והשימוש ברכב חד הם, ומשכך יש לראות בנזק שנגרם תוצאה ישירה של המעשה המכוון.   סעיף 7(3) נדון בפסקי דין רבים, ובמקרים מסוימים בהם נהגים נהגו ברכב בניגוד לתנאים המיוחדים שנקבעו ברשיונם, פוצו הנהגים על נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, למרות הפרת תנאי או הגבלה שהוטלה עליהם ברשיון הנהיגה.   בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 8183/01 רימה ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נסקרו פסקי הדין, אשר קבעו את הכלל לפיו יבחנו בתי המשפט אם הנפגע זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים למרות הפרת ההגבלה ברשיון הנהיגה:-   "...דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) ודנ"א 6971/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יורם ירוחם לוי (טרם פורסם). בפסק הדין נדונה השאלה האם יש לראות נהג שהפר תנאי או הגבלה ברשיון הנהיגה שלו כ"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו" במובן סעיף 7(3) לחוק ולפיכך תישלל זכאותו לפיצויים על פי החוק. בדנ"א 10017/00 הנ"ל הוגבל רשיון הנהיגה של הנהג בהגבלה אינדיבידואלית, אשר נקבעה על ידי רשות הרישוי מכוח סעיף 53 לפקודת התעבורה, לפיה היה עליו לנהוג ברכב בו מותקן הגה כוח. בדנ"א 6971/03 הנ"ל הוגבל רשיון הנהיגה של הנהג בהגבלה סטטוטורית הקבועה בתקנות התעבורה, התשכ"א -1961, לפיה לפי דרגת הרשיון בה החזיק, היה עליו להסיע ברכבו עד שמונה נוסעים. בשני המקרים הפרו הנהגים את ההגבלה שהוטלה עליהם ברשיון הנהיגה. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כדלקמן:   "... סעיף 7(3) לחוק יחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרשיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג. במונח "סוג הרכב", כוונתי להגבלות או תנאים המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרשיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה...  לעומת זאת, הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב, תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק. כך הדבר, גם אם נהיגה בניגוד להגבלה או לתנאי דורשת כי הנהג יחזיק בדרגת רשיון אחרת מזו המוחזקת על ידו..." (הדגשות שלי ס.פ.)   מה הדין כאשר נפגע תאונת דרכים הינו נהג חדש שלא נהג בליווי מבוגר? בפסק הדין הנ"ל בעניין רימה ספיאשוילי נקבע כי " אכן, לפי דיני התעבורה, תוקף הרשיון של נוהג חדש מותנה בליווי בעת הנהיגה. נוהג חדש שמפר הגבלה זו חושף עצמו לסנקציות שמטילה עליו בעניין זה פקודת התעבורה. אולם, מבחינת חוק הפיצויים, אין הוא נחשב כמי שנהג ללא רשיון. זאת, שכן הוא מחזיק ברשיון לסוג הרכב בו נהג. לשון אחר, ההגבלה בנוגע לדרישת הליווי אינה נוגעת למימדיו הפיזיים של הרכב אשר משליכים על דרגת רשיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה. לאור זאת, סעיף 7(3) לחוק אינו חל על המקרה דנן, המערערת זכאית לפיצויים לפי החוק."   בע"א 5085/04 (מחוזי י-ם) אליהו חברה לביטוח נ' רביבו יצחק ואח' נדון מקרה, שבו בעת התאונה לא היה למשיב רשיון נהיגה ישראלי תקף, וכך גם שנים על שנים קודם לכן, בשל שהיה רבת שנים בחו"ל. בית המשפט קבע כי " הסיפא של סעיף 7(3) לחוק, לגבי מי שרשיונו פקע בשל אי תשלום אגרה, נועדה להחריג את שלילת הזכות לפיצויים במקרה שבו מדובר בפגם טכני בתוקפו של רישיון הנהיגה. יש אפוא כמובן להבחין בין מי שכלל לא היה לו רישיון נהיגה ובין מי שהיה לו רישיון, אך תוקפו פקע מסיבה כלשהי. לגבי נהגים מן הקבוצה הראשונה יחול לרוב סעיף 7(3) וכל נזק מתאונת דרכים שארעה להם בעת נהיגתם, לא יכוסה. באשר לקבוצת הנהגים השנייה מבחינה הפסיקה בין פגם מהותי שגרם לפקיעת תוקף הרישיון ובין פגם שאינו מהותי (רע"א 9030/99 גרינברג הנ"ל, פ"ד נו(6) 933 מול א'-ב'). הטעם לכך ברור: לא הרי מי שרישיונו נשלל כהרי מי שמחמת שגגה או שכחה נמנע מלשלם את אגרת הרישיון, ולכן תוקפו פקע (ע"א 4231/97 צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ נ' יחיאל, פ"ד נג(2) 193, 200-201; רע"א 3339/00 דהן הנ"ל, פ"ד נז(1) 503). במקרה הספציפי שנדון לפניו קבע בית המשפט "בנסיבות האמורות ובשים לב לפרק הזמן שחלף מאז פקע תקפו של הרישיון, עמדתנו היא שלא חלה הסיפא של סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אין המדובר כאן בפגם טכני כסברת הערכאה הקודמת, אלא בפגם מהותי, היורד לשורשם של דברים, שלא ניתן היה לריפוי בתשלום בלבד".   מה הדין כאשר בתאונת דרכים מעורב נהג שהושת עליו עונש פסילה? בפסק הדין בע"א (מחוזי חיפה) 1217/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עז' המנוחה מובסיסיאן לובה ז"ל ואח' נפסק כי מי שנוהג ברכב חרף עונש פסילה שהושת עליו כדין, נוהג ככלל ללא ביטוח תקף.   באשר לאמור בסעיף 7(5) לחוק, נקבע בסעיף 7א. חריג, ולפיו מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך וגם לא סביר היה שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מקרנית. (ראה פירוט להלן).   מי חייב בפיצוי?   החוק מטיל על בעל רכב, או מחזיק ברכב, או נוהג ברכב, חובה לדאוג לכך שלרכבם תהיה פוליסת ביטוח ("ביטוח חובה") כדי שלנפגעים יהיה ממי לגבות את הפיצויים.   נהג או נוסע ברכב יתבעו את חברת הביטוח, אשר ביטחה בביטוח חובה את בעל הרכב, או המחזיק ברכב, או הנוהג ברכב בו נסע הנפגע. אין זכאות לפיצויים מחברת הביטוח של רכב מעורב אחר בתאונה, גם אם נהג הרכב האחר אשם בתאונה.   הולך רגל תובע את חברת הביטוח של בעל הרכב, או מחזיק ברכב, או הנוהג ברכב שפגע בהולך הרגל.   כאשר הרכב הפוגע אינו מבוטח בפוליסת ביטוח חובה התביעה תוגש כנגד "קרנית" הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. תפקידה של הקרן, הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק, שאין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה: הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע (כמו למשל בתאונת "פגע וברח"). אין לנוהג ביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה. לחברה המבטחת מונה מנהל מורשה על פי חוק. החברה המבטחת נמצאת בפרוק.   בפסק הדין אשר נדון בבית משפט השלום בכפר-סבא בת.א. 007376/03 טוקוב אריאל נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, דובר בתובע חייל, אשר נסע כטרמפיסט ברכב אזרחי. הרכב היה מעורב בתאונת דרכים, כשהרכב בו נסע עצר לפני רמזור ורכב אחר התנגש בו מאחור. התובע חש במכה חזקה מאחור, יצא מהרכב יחד עם הנהג לראות מה קרה, ראה את הפגוש הפגוע, הנהגים המשיכו לשוחח, הנהג שאל אותו אם הוא בסדר והשיב בחיוב. התובע לא המתין במקום, אלא מיהר לבסיס באוטובוס שלקח משם. לא ידועים לתובע פרטי הרכב בו נסע היות ולא חש בכאבים בשעה שירד מן הרכב, והכאבים בצוואר הופיעו רק בהמשך היום. בשלב זה, הסביר למפקדו את פרטי האירוע ונסע לבי"ח איכילוב. מאחר ולתובע לא היו ידועים פרטי הנהג או הרכב שבו נסע, תבע את קרנית לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים.   בית המשפט סקר את פסקי הדין בהם לא חויבה קרנית בפיצוי וקבע כי "מעבר לתאונות "פגע וברח", הפרשנות התכליתית מאפשרת להחיל את הסעיף על נסיבות מיוחדות, בהן על אף שהתובע עשה מאמצים סבירים בהתחשב בנסיבות לאיתור הנוהג האחראי, נסיבות חיצוניות מנעו בירור זה, או שלא ניתן היה להגיע למסקנה בוודאות מספקת. דוגמאות למקרים מיוחדים כאלה הן כאשר ביהמ"ש קבע שלמרות המאמצים שנעשו והראיות שהובאו, לא ניתן להגיע למסקנה, איזה מכלי הרכב המעורבים הוא האחראי לתאונה (כמו בעניין קרנית נ' הורוביץ), או כאשר התובע היה מנוע מלברר את פרטי הנוהג האחראי והרכב בעת התאונה או סמוך לאחריה עקב מצבו הגופני, השכלי, הנפשי או היותו קטין.   במקרה דנן, לא מתקיימות כל נסיבות מיוחדות כאלה. התובע יכול היה בנקל לברר את פרטי הנהג והרכב, ורק רשלנות ואזלת יד מצידו גרמו לכך שעזב את זירת התאונה ללא קבלת הפרטים. התובע לא עשה צעד מינימלי לבירור פרטי הנהג גם לאחר שכאביו התגברו והוא פנה לביה"ח...   המדיניות המשפטית והאינטרס הציבורי אינם יכולים להסכין עם הפיכתה של קרנית, שתפקידה ויעודה הוגדר מפורשות בסעיף 12 לחוק הפלת"ד, למעין "כיס שיורי" ממנו יוכל להיפרע כל מי שלא עשה כל מאמץ סביר לברר את פרטי הנוהג האחראי לתאונה, או שמסיבות כאלה ואחרות הוא מעדיף להימנע מלתבוע את הנוהג האחראי ו/או את מבטחו." (הדגשות שלי ס.פ.)   האם נפגע תאונת דרכים במסגרת העבודה זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים?   אדם שנפגע בתאונת דרכים במסגרת העבודה, או בדרך למקום עבודתו, או בדרך חזרה ממקום עבודתו, מוכר על פי חוק כ"נפגע תאונת עבודה". העובד – הנפגע זכאי לכל ההטבות הניתנות לנפגעי תאונות עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. הנפגע רשאי להגיש תביעתו לפיצויים גם על פי חוק הפיצויים, אך הוא אינו זכאי לפיצויים גם מחברת ביטוח החובה וגם מהמוסד לביטוח לאומי, ומסכום הפיצוי הכולל המגיע לו ינוכו כל התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי עקב הפגיעה. את התביעה למוסד לביטוח לאומי יש להגיש בתוך 12 חודשים ממועד התאונה. מילוי התביעה כלפי הביטוח הלאומי חייב להיעשות לאחר התייעצות עם עורך דין הבקיא בתחום.   מהם נזקי הגוף שבגינם משולמים הפיצויים?   מוות - עם מותו של אדם עקב פגיעתו בתאונת דרכים, זכאים לפיצויים יורשי המנוח שנפטר מהתאונה וכן בני משפחתו התלויים בו.   מחלה - כאשר הפגיעה בתאונה מהווה את הגירוי (Trigger) להתפרצות המחלה, או את הסיבה להחמרת מחלה קיימת.   פגיעה או ליקוי גופניים - כאשר הפגיעה בתאונה גרמה לפציעות בגוף, שברים, אובדן איברים וכדומה.   פגיעה או ליקוי נפשיים - כאשר הפגיעה בתאונה גרמה לנזקים בתחום הפסיכיאטריה.   פגיעה או ליקוי שכליים - כאשר הפגיעה בתאונה גרמה לליקויים שכליים עקב פגיעות ראש לאחר זעזוע מוח, וכד'.   פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאיברי הגוף - כאשר הפגיעה בתאונה גרמה לאבדן או לנזק במשקפיים, בשיניים תותבות, במכשיר שמיעה, בפרוטזה וכדומה. החוק אינו חל על נזק שנגרם לרכוש. לפיכך, נזק הנגרם למכונית המעורבת בתאונה או לרכוש אחר כתוצאה מתאונת דרכים אינו מקנה זכאות לפיצויים על פי חוק הפיצויים. על מנת לזכות בפיצויים בגין נזקי הרכוש, שנגרמו בתאונת הדרכים יהא על התובע להוכיח אחריות של צד שלישי על פי הדין הכללי.   כיצד יחושבו סכומי הפיצויים? גובה הפיצויים יקבע בהתאם לחומרת הפגיעה ובהתאם לגובה הנכות שתקבע לנפגע. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מנהיג פרוצדורה מיוחדת למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בית המשפט ממנה כמומחה אדם שיש לו התמחות באותו תחום ריפוי בו נדרש לחוות את דעתו. לא רק שאלת גובה הנכות הרפואית, כי אם גם כל עניין הנוגע לנושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ניתנים להוכחה באמצעות מומחה שיתמנה ע"י בית המשפט ואין להוכיחם בבית המשפט בדרך של הצגת חוות דעת או עדות מטעם צד מן הצדדים.   המומחה מקבל מהצדדים מסמכים רפואיים, בודק את הנפגע ומגיש לבית המשפט חוות דעת בדבר הנכות הזמנית והצמיתה של הנפגע, מגבלותיו הרפואיות והתפקודיות, צרכיו הרפואיים ועוד. המומחה קובע את דרגת נכותו של הנפגע ומסווג אותה על פי המבחנים אשר בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. תפקידו העיקרי של המומחה הוא לקבוע את הנכות הרפואית ולהותיר את שאלת הפגיעה התפקודית בידי בית המשפט.   מאחר וסכום הפיצויים הוא פונקציה של אחוזי הנכות שיקבעו ע"י המומחה, חשוב להיערך לחוות דעת זו היטב עוד לפני הגשת התביעה לבית המשפט. יש למסור את כל המידע והתלונות לרופאים המטפלים, לדאוג לקבל טיפול רפואי מתאים לכל פגיעה, לעבור בדיקות רפואיות מתאימות, להקפיד על קבלת תיעוד על כל טיפול ופניה לרופא, ולאסוף מסמכים רפואיים – טיפוליים.   במקרים בהם נקבעה דרגת נכותו של הנפגע על פי דין, כמו למשל ע"י ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כאשר מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים.   במקרים מסוימים מאפשר חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור את הקביעה על פי דין, אך הדבר מתאפשר לעיתים רחוקות ובמקרים קיצוניים.   "ההלכה הפסוקה כפי שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, קבעה כי הרשות להבאת ראיות לסתור קביעה על פי דין תינתן לבעל דין המבקש זאת רק במקרים יוצאים מן הכלל, אם בית המשפט השתכנע שמן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.   הטעמים המיוחדים שבעל הדין צריך לשכנע את בית המשפט בדבר קיומם, עשויים להיות - בעיקרון - בשני מישורים:   המישור האחד: הוא המישור המשפטי, דהיינו, כשקיימים טעמים משפטיים מיוחדים, כגון קיומה של תרמית, קנוניה, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וכיוצא באלה נימוקים.   המישור האחר: הוא המישור העובדתי, דהיינו כאשר בית המשפט משתכנע כי קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו למשל: החמרה משמעותית במצבו הבריאותי של התובע, החמרה שחלה זמן מה לאחר אותה קביעה על פי דין.   ולעניין זה ראוי לציין את דברי כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עבדול אחמד, פ"ד מ"ה(4) 77, אשר קבע כלהלן:   "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד, ועד לדיון בבית המשפט, מקרה אחר הוא שבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, שלו היו בפניה בודאי היו מביאים לתוצאה שונה.... "   אל לנו לשכוח כי הכל ייעשה כפוף לשיקול צדק, ובכל מקרה יש לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות של כל מקרה ומקרה, מן הצדק לחרוג מהכלל." מתוך פסק הדין בעניין בש"א 02717/04 בתיק עיקרי: א 005375/98 וליד סעדי ואח' נ' אחמד סלים סעדי.   על אלו ראשי נזק משולמים הפיצויים?   סכום הפיצויים המגיע לנפגע נקבע על בסיס ראשי נזק. ראשי הנזק נחלקים לשתי קבוצות- נזק מיוחד, המתייחס לפיצויים על נזקי העבר (עד ליום מתן הפיצוי) ונזק כללי, המתייחס לנזקים עתידיים. ראשי הנזק העיקריים הם כדלקמן:-   הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות   הפסדי השכר מחושבים בדרך כלל לפי שיעור הנכות הזמנית ולאחר מכן הצמיתה, שנותרה לנפגע, והשלכות הנכות והפגיעה על יכולת תפקודו של הנפגע בעבודה.   בעת פסיקת הפיצויים בית המשפט יידרש להעריך את הפיצוי בגין הפסד כושרו של הנפגע להשתכר, תוך השוואה בין כושרו של הנפגע להפיק רווח, או השתכרות, מן הפוטנציאל האישי שלו, כפי שהיה לפני הפגיעה בתאונה, לבין כושרו לאחריה.   חוק הפיצויים מגביל את גובה ההכנסה החודשית הנלקחת בחשבון בחישוב הפסדי ההשתכרות לתקרה של שילוש השכר הממוצע במשק (עשרים ואחד אלף ושש מאות ₪ בקרוב נכון לחודש אוגוסט 2004).   לגבי קטינים, הלכה פסוקה היא, כי בהעדר נתונים מיוחדים, יחושב הפיצוי בגין אובדן השתכרות של קטין על בסיס השכר הממוצע במשק. כך נאמר בע"א 778/83, עיזבון המנוחה שרה סעידי נ' אהרון פור, פד"י מ(4)628, 633:   "לגבי קטינים, שטרם הגיעו לגיל בגרות ושמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליו קווים מייחדים, נקבע בפסקי-דין רבים, כי יש לערוך את החישוב על בסיס החישוב הקונוונציונאלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק. כשקיים נתון ספציפי נוסף, למשל, כושר אינטלקטואלי בולט או נטייה בולטת לתחום תעסוקה או אמנות מחד גיסא, או כאשר קיימת אי-בהירות באשר לנכות התפקודית, למשל, מאידך גיסא, כי אז ייטה בית המשפט לתקן את החישוב הקונוונציונאלי בדרך האומדן הגלובאלי, בהתאמה לנתוניו האינדיווידואליים של התובע, שעדיין אינם ניתנים למדידה מדויקת" (הדגשה שלי ס.פ.)   הוצאות רפואיות   על פי חוק הבריאות, אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לקבל טיפולים, תרופות ואשפוזים חינם מקופת החולים בה הוא מבוטח, לפיכך הנפגע אינו זכאי לקבל פיצויים עבור הוצאות רפואיות המכוסות ע"י קופת חולים.   אולם טיפולים, תרופות, ואשפוזים, אשר הנפגע אינו זכאי לקבל מקופת חולים, או שהוא יכול לקבלם רק כנגד תשלום, חברת הביטוח מכסה.   כך למשל לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הדיון בגובה הנזק לנפגע תאונת דרכים, פיצוי של למעלה ממאה וחמישים אלף ₪ למימון תרופות (כמו ויאגרה) והזרקות אחרות שאינן מצויות בסל הבריאות, וכן ביקור במכון ליווי פעם בשבוע. המדובר בתובע אשר נקבעו לו נכויות בתחומים שונים בעקבות התאונה, ובין היתר נקבעה לו נכות בתחום הנפשי בשיעור של 60%. (ת.א. (ת"א) 1553/99 פרדו יוסף נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ).   הוצאות עבור עזרת הזולת וסיעוד   הנפגע זכאי גם להחזר הוצאות עבור עזרה בעבודות משק הבית, ניקיון ובישול, ליווי, הלבשה וכדומה, הכל בהתאם למצבו התפקודי של הנפגע בעקבות התאונה.   הוצאות ניידות   הנפגע זכאי לכל הוצאות הנסיעה הנגרמות לו כתוצאה מהתאונה לרבות עלות התאמת רכב לנכות, שימוש בתחבורה ציבורית וכיו"ב הוצאות נחוצות בעקבות פגיעתו בתאונה.   הוצאות בגין התאמת דיור   במידה ועקב התאונה נוצר הצורך לשנות מקום מגורים או להתאים את מקום המגורים למצבו של הנפגע לאחר התאונה, תשא חברת הביטוח בעלות השינויים.   כאב וסבל   פיצוי בגין ראש נזק זה מחושב על פי אחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו לנפגע עקב התאונה. כמו כן נלקחים בחשבון בנוסחת החישוב גם גיל הנפגע, ומספר הימים שהיה  מאושפז. הסכום המקסימלי לפיצוי בשל כאב וסבל נכון לחודש מרץ 2005 הוא 141,000 ₪. בגין כל יום אשפוז יקבל הנפגע סכום המהווה שני פרומיל מן הסכום המקסימלי. יש לראות בגדר אשפוז גם אשפוז לצורכי סיעוד. בתביעת עיזבון עקב מותו של אדם בתאונת דרכים עומד סכום הפיצויים על פי התקנות על שיעור של 25% מן הסכום המקסימלי. מטרתן התחיקתית של תקנות החישוב של ראש נזק זה, היא להציב מודדים סטנדרטיים לחישוב הפיצויים בגין הנזק הלא ממוני, שהוסב לנפגע בתאונת דרכים.   הוצאות משפט   הוצאות שהוצאו לצורך ניהול ההליך בבית המשפט, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין.   תשלומי ביניים עד לסיום המשפט – התשלום התכוף   פסיקת הפיצויים יכולה להיעשות בתום הליך ממושך בבית המשפט. לפיכך, חוק הפיצויים נתן לבית המשפט סמכות מיוחדת לפסוק לנפגע הוצאות שהוציא לצורכי ריפויו ותשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק את צורכי ריפויו של הנפגע וסיעודו, ואת צורכי מחייתו ומחיית בני משפחתו, כאשר מצבו הרפואי אינו מאפשר לו את מימונם, וזאת עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים.   בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ברע"א 9275/03 פינטו אברהם נ' יונה יונה ואח' נפסק כי תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק הפיצויים היא להחיש את התשלום לנפגע תאונת הדרכים, ולהבטיח כי בתכוף לאחר התאונה, ועוד בטרם סיום הליכי המשפט – יקבל הנפגע תשלום בגין צורכי ריפוי, הסיעוד והמחייה שלו.   מהם המסמכים הדרושים לצורך הגשת התביעה לפיצויים?   אישור מהמשטרה על תאונת הדרכים -  על הנפגע לפנות בהזדמנות הראשונה למרחב התנועה במשטרת ישראל לקבלת אישור משטרה, אשר יפרט את מועד ומקום התאונה, פרטי כלי הרכב המעורבים והמבטחים בביטוח חובה, פרטי הנהגים המעורבים ופרטי הנפגעים בתאונה. הצגת אישור המשטרה בבית החולים ובקופות החולים מאפשרת קבלת טיפול רפואי ללא תשלום.   מסמכים רפואיים – דו"ח מד"א - הנפגע זכאי לקבל טיפול רפואי ראשוני ע"י צוות רפואי של מגן דוד אדום בזירת התאונה, ולפינוי באמבולנס לבית החולים.   תעודת חדר מיון ו/או סיכום אשפוז - אם הנפגע לא פונה ע"י מד"א, רצוי שיפנה בכוחות עצמו, מיד לאחר התאונה, לחדר המיון של אחד מבתי החולים הקרובים. יש לציין בפני הרופאים כי הנפגע הגיע לחדר המיון בעקבות תאונת דרכים. במהלך הטיפול הרפואי, יש להעלות בפני הרופאים המטפלים את כל הכאבים והמגבלות מהם סובל הנפגע, גם אם אלה נראים לכאורה חולפים או בלתי חשובים.   מסמכים על המשך טיפול בקופ"ח - יש להקפיד לפנות לרופאי קופת חולים ולהעלות בפני הרופאים המטפלים את כל הכאבים והמגבלות מהם הנפגע סובל, גם אם אלה נראים חולפים או בלתי חשובים. יש לבקש הפניות מתאימות לרופאים מקצועיים ולמומחים. יש לצלם ולאסוף את כל מסמכי הטיפול הרפואי, הפניות לטיפולים רפואיים, מרשמים, צילומי רנטגן, וכו', תעודות מחלה, תעודות רפואיות שניתנות במהלך הטיפול, ועוד.   חומר זה נחוץ לבית המשפט, על מנת לקבוע אם יש בסיס למינוי מומחים רפואיים, אשר יחוו את דעתם על מצבו הרפואי של הנפגע, מגבלותיו והנכות הצמיתה שנותרה. החומר יוצג בפני המומחה הממונה ואמור לשמש בסיס לקביעותיו ולחוות דעתו.   קבלות על הוצאות – יש להקפיד לאסוף קבלות ולערוך רישומים על ההוצאות השונות, שנגרמו לנפגע בעקבות התאונה, כגון: הוצאות לצורכי סיעוד, הוצאות לרכישת תרופות, הוצאות רפואיות אחרות, הוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים רפואיים, הוצאות עזרה בבית, וכד'.   שכר טרחת עורך הדין   על פי החוק וכללי לשכת עורכי הדין, שכר טרחת עורך הדין, המטפל בתביעת נזקי גוף עקב פגיעה בתאונת דרכים, נקבע על פי תוצאות הטיפול ומשולם בסוף ההליך, דהיינו על פי סכום הפיצויים הכולל שישולם לך בפועל במסגרת התביעה: 8 אחוזים במקרה שמושגת פשרה לפני הגשת תביעה לבית משפט; 11 אחוזים במקרה שמושגת פשרה לאחר הגשת תביעה לבית משפט; 13 אחוזים במקרה בו סכום הפיצוי נפסק בפסק דין. לשכר הטרחה מתווסף מע"מ כחוק.   בתי המשפט מוסיפים דרך קבע, על הפיצויים שנפסקים לנפגע את שיעורי שכר הטרחה המפורטים לעיל. גם אם התיק מסתיים בפשרה נהוג שחברת הביטוח נושאת בשכר הטרחה של עורך הדין המייצג את הנפגע. הוצאות המוצאות ע"י עורך הדין המטפל בתביעה לשם הטיפול בתביעה, כמו אגרות, צילומים שליחויות ונסיעות, משולמים ע"י הלקוח בנפרד