נגישות:          
  רקע:                    

טל שרון דיוגינס משרד עורך דין ברעננה - Tal Sharon Diogines Law Office Raanana
משרד: התעשיה 15 רעננה - בית רוני (קומה 2) מול קניון רננים, ליד קניון רעננה
טלפון: 09-7742268 Telephone: 972-9-7742268
לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים - דברים טז יט


משמורת ילדים

 

הבסיס למשמורת ילדים קטינים מתחת לגיל 6 יונק את סמכותו מכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962, בית המשפט מוסמך לקבוע כי באין הסכם בין ההורים ימסרו הילדים למשמורת אמם : "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית-המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת." – סעיף חוק זה הידוע גם כחזקת הגיל הרך שולל למעשה את זכות האב למשמורת באופן כמעט הרמטי, למעט אותם מקרים חריגים בהם האם חולה במחלה קשה, בעלת נכות, לוקה נפשית ו/או  מכורה לסמים – אותם מקרים קיצוניים אשר פוגעים במסוגלות הורית - וברור מעל לכל ספק שאינה יכולה לטפל בילדים כראוי.

למעשה, כמעט ואין בפסיקה מקרים שלאם קיימת מסוגלות הורית והיא תאבד את זכות המשמורת שלא מרצונה החופשי. המקרים הקלאסיים האחרים שבהם הורה האב יזכה במשמורת הם אותם  מקרים שבהם הילדים בוגרים (מעל 14) וזאת כאשר העקרון המנחה את בית המשפט הוא עקרון טובת הילד שנבחן בין היתר תוך כדי התחשבות ברצונו של הילד, בבגרותו הנפשית , מידת נחרצות ההחלטה ללא השפעה חיצונית של הסתה ו/או ניכור הורי.

למרות שהפסיקה קובעת כי אין להמעיט מן האחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית- עם זאת עדיין רואה ההלכה הפסוקה כי בדרך-כלל הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. רעא 00 / 4575 פלונית נ' אלמוני נה (2) 321.

ומשאלה עברו כמעט אוטומטית למשמורת האם  - ללא כל צורך בהוכחת מסוגלות הורית של האב טובה ככל שתהיה - ללא כל התחשבות בשוויון אמיתי (לזכויות ולא לא רק לחובות)  בין אישה לאיש וביכולת הפרטנית לגופו של עניין של אלו  - נראה כי מצב הדין הקיים נותן נוק אוט משפטי לגבר באשר הוא הורה שמינו פשוט הורה זכר. לכך יש השלכות רבות הן ישירות והן עקיפות במישורים רבים שהמהותית ביניהם הוא החיוב בדמי מזונות -  הן חיוב מוחלט בגיל הרך והן חיוב מדיני צדקה בגיל מאוחר יותר.

 

 

מזונות ילדים

 

חיוב במזונות ילדים נקבע מכוח  סעיף 3א לחוק תיקון דיני משפחה(מזונות) תשי"ט 1959 האומר:  אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו.  משמע דיני מזונות של יהודים ידונו לפי הדין הדתי היהודי - דין תורה.  

 

הדין המצוי - מקור הסמכות

כלל יסוד הוא, שקטין פועל באמצעות האפוטרופוס שלו ועל כן תביעת מזונות נגד האב של ילד קטין, (כל עוד הוא קטין מתחת לגיל 18) מוגשת באמצעות אמו, המשמשת אפוטרופוסית טבעית שלו וזאת מכוח סמכות דין תורה שנכתב לפני אלפי שנים בעידן שבו גבר היה גבר ואישה הייתה אישה –  הווה אומר, בפשיטה: גבר היה יותר על תקן המפרנס היחידי,  דואג לכלכלת בני משפחתו והאישה הייתה יותר על תקן ה"מטפלת". כך זה עבד וכך פסקו החכמים – כך אז וכך גם בזמן כתיבת שורות אלו – לפי הדין האישי.

החיוב על פי דין תורה מופיע לראשונה בתלמוד בבלי, מסכת כתובות דף סה עמוד ב: "דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש".  

ולאחר מכן במשנה תורה לרמב"ם, הלכות אשות יב,יא, [יד]:

"כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב ובנותיו הקטנים, עד שיהיו בני שש שנים. מכאן ואילך, מאכילן עד שיגדילו בתקנת חכמים; ואם לא רצה, גוערין בו, ומכלימין אותו, ופוצרין בו. אם לא רצה, מכריזין עליו בציבור ואומרין, פלוני אכזרי הוא, ואינו רוצה לזון בניו; והרי הוא פחות מעוף טמא, שהוא זן את אפרוחיו. ואין כופין אותו לזונם אחר שש".

ושם בהמשך באשות יב,יב [טו]:

"במה דברים אמורים, באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי; אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן, מוציאין ממנו בעל כורחו משום צדקה, וזנין אותן, עד שיגדילו".

 

ושולחן ערוך, אבן העזר, עא, א נאמר: "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בצבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו; ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים, בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו".

 

 

מכאן למדו מלומדינו בדיני מזונות , כי עד גיל 6 יש חיוב במזונות מן הדין ולאחר גיל 6 החיוב הוא מתקנת חכמים, והכוונה לתקנה אושא. (נחלקו חכמים וחוקרים לזמנה וטיבה של אותה תקנה, אך אין הדבר משנה לגבי החיוב).

 

חיוב זה כשלעצמו אינו מאפשר את ביצועו בדרכי כפייה משפטית, ואינו אלא מסמיך לנקוט באמצעים של השפעה מוסרית ולחץ חברתי. כפי שנאמר לעיל " מכריזין עליו בצבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו; ואין כופין אותו לזונן."

 

אך אם האב אמיד, מיתוספת על חיוב זה גם חובתו מטעם צדקה, וחובה זו בת כפייה משפטית היא; ועל-כן ניתן לגבות את המזונות בעל כורחו של האב האמיד מדין צדקה. "אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו"

 

וכן מבהיר את הדין פסק-דינו של בית הדין הרבני בתיק (ת"א)  226/תשי"ד [22], בעמ' 155:

"גם באחרי שש עצם החיוב הוא לא משום צדקה בלבד, יש חיוב מזונות משום תקנת חכמים, כלשון השו"ע הנ"ל שהוא על פי לשון הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ב הלכה י"ד ,מכאן ואילך זנן כתקנת חכמים'  אלא שחיוב זה הוא בלי דין כפיה והכפיה היא רק מדין הכפיה לצדקה".

 

שיעור המזונות לפי חיוב המזונות של ילד עד גיל 6 וכן מעבר לגיל  6 הינו לפי צרכיו הכרחיים של הילד, וכן נאמר בשולחן ערוך, אבן העזר עג, ו: "בניו ובנותיו עד בני שש חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור ואינו נותן להם כפי עשרו אלא לפי צרכן בלבד".

 

ופירוש חלקת מחוקק, אבן העזר, עג, ה [ב] מפרט את הדבר:

"נראה דהוא הדין ביותר משש. אם לא רצה לכסות גוערין בו ומכריזין עליו. דכסות ומזונות דין אחד להם ושניהם צרכי הגוף הם. וכן אם הוא אמיד כופין אותו על הכסות כשם שכופין על המזון". וממשיך בס"ק ו [ב] "בניו, אם נותן להם כדי צרכן ההכרחי יוצא בזה".

 

עינינו הרואות, שלגבי ילד מעבר לגיל 6 קיים חיוב מתקנת חכמים לזונו, ואת האב האמיד אפשר לכפות על חיוב זה שיעור החיוב הוא לפי צרכיו ההכרחיים של הילד.

 

בספר נתיבות המשפט של ר"ח אלגזי על ספר "מישרים" של רבינו ירוחם נתיב כג, ח"ה [ג] נאמר על אותו חיוב של מזונות לפי צרכיו ההכרחיים של הילד בגיל 6 עד שיגדל, אשר כופין בו את האב "האמיד":

 

"והעולה על דעתי לומר, האמיד לגבי בניו לא הוי כאמיד דאינשי אחריני, דגבי צדקה לאחריני בעינן אמיד גמור, אבל לגבי בניו כל שאינו עני מקרי אמיד לגבי בניו".

 

הווה אומר, כל אב שאינו עני נכנס להגדרת "אמיד", ואפשר לכפות עליו את מילוי צרכיו ההכרחיים של הילד. לשון אחרת, לצורכי הקיום הבסיסיים חייב האב להתחלק עם ילדו - אף לאחר גיל 6 עד שיגדל - גם כשאין להטיל עליו חובות אחרות בגין צדקה. אלא שכידוע אין חובתו של האב מצטמצמת בסיפוק צורכי הילד המינימאליים - ההכרחיים לקיומו - אלא היא מגיעה מעבר להם.

 

חובה זו נובעת מדיני הצדקה, ואלה המקורות לחובה זו:  בשלחן ערוך, אבן העזר, פב, ז [א] נאמר: "והבת אצל אמה לעולם ואפילו לאחר שש. כיצד? היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לה בעל כרחו וזנין אותה והיא אצל אמה".

 

דהיינו, אם נתקיימו באב התנאים, שלפיהם יש לחייבו במצוות צדקה, יש לגבות ממנו - אפילו בעל כורחו - את צורכי הילד כפי הראוי לילד.  המושג "ראוי" לצורכי הילד מקבל הצדקה מוסבר בדיני צדקה בשלחן ערוך, יורה דעה רנ, א [א]:  "כמה נותנין לעני? די מחסורו אשר יחסר לו, כיצד? היה רעב יאכילוהו, היה צריך לכסות יכסוהו, אין לו כלי בית קונה לו כלי בית, ואפילו היה דרכו לרכוב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר והעני קונה לו סוס ועבד וכן לכל אחד לפי מה שצריך. הראוי לתת לו פת נותנין לו פת, עיסה נותנים לו עיסה, מטה, נותנים לו מטה, הראוי ליתן לו פת חמה - חמה. צונן - צונן וכו'".

 

בהמשך דיני הצדקה, מפורש חיובו של אדם לפרנס את ילדיו, ללא הגבלת גיל, שו"ע, שם, רנא, ד [א]:  "כופין האב לזון בנו עני ואפילו הוא גדול".  בביאור הגר"א שם, ס"ק ז [ד], מפנה לצורך זה לנאמר בשו"ע, שם, רמח, א [א] וזה לשון אותו סעיף: "כל אדם חייב ליתן צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו, ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן בית דין היו כופין אותו... עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחים ממנו מה שראוי לו ליתן".

 

מכאן, שאדם חייב לפרנס את בנו ולא רק לשפר את צרכיו ההכרחיים, אלא הוא צריך לתת לו למזונותיו סכום, שיאפשר לו לחיות באותה רמת חיים, אשר הורגל לה או שהוא ראוי לה, מדין צדקה. דהיינו, אם לדעת בית הדין יש באפשרותו של האב לשאת בהוצאה זו, קיימת הסמכות לכפות עליו אותו חיוב ולגבותו בעל כורחו של החייב. וכך פסק בית הדין הרבני ב-ער/תשי"ז/6 [23].

 

יש לציין, שחיוב זה אינו מוגבל בגיל. אלא שתקנת החכמים היא, כזכור, עד גיל גדלות (ועל זה ידובר להלן), ולאחר מכן המבחן הוא לפי צרכיו של הילד, ואם אין הוא יכול לספק צרכים אלה ממקורות אחרים. העולה מן האמור עד כאן: שהחובה לספק את הצרכים ההכרחיים היא על האב. מהדין עד גיל 6, או מתקנת חכמים מעבר לגיל 6 כאמור לעיל. המבחן לכפייתו מעבר לגיל 6 הוא היותו אמיד - דהיינו, אם רק אינו עני.

 

החובה לספק מעבר לצרכים ההכרחיים, בין למטה מגיל 6 ובין מעבר לגיל 6 הינו מדין צדקה לפי המבחנים הרגילים של דין הצדקה.

 

הסברת חובה זו מבוארת יפה על-ידי הרמב"ם בפירוש המשנה, כתובות, ד, ו [ה]: "וזה שהאדם חייב במזונות בניו עד שישלמו שש שנים, ירצה או לא ירצה, וכופין אותו על זה בין שהוא עשיר או עני. וכשהוסיפו הבנים על אלו השנים ואינו רוצה לזונם ראוי לו לדיין לכופו בדברים... ואם לא ירצה להוציא עליהם בשום פנים יראה הדיין בענינו אם יש לו ממון היו כופין אותו ולוקחין ממנו מה שיצטרך להוציא לפי שיעור ממונו... הוא מחוייב בצדקה לפי שיעור ממונו וכשאנו לוקחין ממנו זאת הצדקה, אנו מוציאין אותה על בניו... לפי שהן בני צדקה ויש לם בה דין יותר, לפי שנאמר (דברים ט"ו) לאחיך ולענייך. ומן הידוע שיש לו לדיין לכפות על נתינת צדקה, לפי שהיא מכלל מצות עשה... וזה היה עיקר בכל מצות העשה. ואין הפרש כזה בין הזכרים ובין הנקבות בענין ההוצאה".

 

דהיינו, הכפייה הינה ככל כפייה לקיים מצוות עשה. ומאחר שיש לילדיו של אדם דין קדימה לכל עני אחר, יש לכפות על פרנסת הילדים, כראוי להם מדין צדקה.

 

לגבי המזונות מן הדין, האם פטורה מהם (חלקת המחוקק, אבן העזר, פב, ס"ק יב [ב]). אך לגבי הצדקה שווים האב והאם, שהרי זוהי מצוות עשה שלא הזמן גרמה, ושווה בה דינה של אישה לדינו של גבר, ובלבד שנתקיימו בה המבחנים לגבי חיוב הצדקה - דהיינו, שיש יכולתה לתת צדקה. כן מוצאים אנו בספר בני אהובה (על הרמב"ם של ר' יונתן איבשיץ אישות, כא, טז [ד]): "ונראה דודאי אם האשה עשירה כופין את האם לזון בניה דהא כופין על הצדקה ואין לך צדקה יותר מזה. וכופין אותה כמו שכופין על כל הצדקה".

 

וכן ר' מאיר פוזנר בספרו בית מאיר, אבן העזר, פב, ס"ק ה [ז] מבהיר, כי אישה עשירה אינה יכולה להשליך את בניה על הקהל שיפרנסם, אלא היא חייבת בכך.

 

הלכה זו רווחת היא בפסקי הדין של בית משפט  ( ע"א 591/81 יחיאל פורטוגז נ' רוית פורטוגז לו(3) עמוד 449)

 

כך שלפי דיני התורה החובה העיקרית מוטלת על האב... לגבי ילדיו יוצא האב בכך שנותן להם 'כדי צרכן ההכרחי' (ראה אבן העזר, סימן ע"ג,סעיף ו') אכן יש ומחייבים אב אמיד יותר מאשר בצרכים ההכרחיים של ילדיו, אבל החיוב הזה הוא מדין צדקה; ברם מדין צדקה שווה האם לאב ובכלל שווים איש ואשה ובלבד שישנם לאשה האמצעים הדרושים כדי לחייבה ובכן אפשר לחייב את האם אבל רק במידה ואפשר לחייבה מדין צדקה" שורה ארוכה של פסקי-דין מאוחרים יותר חוזרת על כללים אלו.

 

בסיכומו של דבר, לגבי ילד בגיל שבין 6 ל-15 (לאחר תקנת הרבנות הראשית, תש"ד) מחייבים את האב בצרכיו ההכרחיים ואת שני ההורים, מדין צדקה, כשיש בידם האפשרות לכך, כהשלמת מזונותיו. 

 

מהם הצרכים ההכרחיים? מתוך ההגדרה עצמה נראה, כי המדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש; ומתוך הדין, שקובע, כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא, שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר.

 

קשה כיום לקבוע את האבחנה המדויקת של צרכים אלה לפי סכומיהם, כדברי השופט שמגר  בע"א 769/80 [20]:

"קשה ליישם את האבחנות המדוקדקות, בתרגומן לסכומי כספים, בין חובת האב כלפי ילד עד גיל 6, לבין החובה מגיל 15-6 ומגיל 15 עד גיל 18... דומה כי אבחנות אלה אינן מדוייקות... מוטב על כן אם לא ננסה לחזור ולחדד אבחנות, אשר לגביהן אין לבתי המשפט כלים מציאותיים כדי לחדש חיותן".

 

אם כן, עמדתו של הדין העברי לסוגיית מזונות ילדים קטינים משתנה בהתאם לגילו של הילד, ואנו עדים למספר קטיגוריות בחובתו של אב לזון את ילדיו: "קטני קטינים"; מגיל שש ו"עד שגדלו"; מ"שגדלו" ועד לגיל 15; ומגיל 15 ועד לגיל 18. חיובו של אב כלפי ילדיו שהם בגדר "קטני קטינים" הוא אבסולוטי, ואילו היקף וגדר החיוב בשתי הקטיגוריות הבאות שעל פי הדין העברי לא היה אבסולוטי, אלא מכוח דיני צדקה, ומעבר לכך הוסדרו חובותיו בתקנת הרבנות הראשית התש"ד, המטילה חיוב עצמאי גמור על האב לזון את ילדיו עד גיל 15, שלא מכוח דיני צדקה (שאוה, "הדין האישי בישראל", עמ' .(283-282)

חולשתה של תקנה זו הוא בכך שהיא מגבילה את חיובו של האב לזון את ילדיו מכוח התקנה עצמה עד לגיל 15 בלבד. על כן, המקור לחיובו של האב במזונות ילדיו הקטינים הנופלים בקטגוריה האחרונה (בין גיל 15 לגיל 18) היה ונותר בגדר דיני צדקה.

חיוב במזונות מכוח דיני צדקה מחייב הוכחת שלושה תנאים מצטברים: החובה לזון מכוח דיני הצדקה מוטלת על "אמיד" כלפי "נצרך" כששיעור החובה הוא "כדי מחסורו" של הנצרך. כפיית חיוב מדיני צדקה חלה רק ב"אמיד": יש לבדוק אם מצבו הכלכלי של הנתבע, בהתחשב בצרכיו, מאפשר לו לתת צדקה. על פי המשפט העברי פרנסת אדם את עצמו קודמת לפרנסת כל אדם, וכל עוד שאין לו כדי פרנסתו - אינו חייב בצדקה. כך, אין מחייבים את ההורה הנתבע אלא כפי השגת ידו. "נצרך" הוא מי שאינו מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו מעבודתו או מרכושו. ילד שאין לו מקצוע, ומוכח כי יכול הוא למצוא פרנסתו רק באופן הגורם לשינוי פתאומי באורח חייו הגורם לו סבל ונזק - יש לחייב את האב במזונותיו ( שאוה, בעמ' 300-293). לצורך פסיקת מזונות לילד מעל גיל 15 מאביו, עליו להוכיח התקיימותם של שלושת התנאים האמורים.

מכוח אותם הלכות חיוב במזונות מגיל 18 עד 21 הוסדר בהלכת קירשנר (ע"א 4480/93 - פלוני נ' פלונית ו-3 אח' . פ"ד מח(3), 461 )

"לא קבענו עדיין דבר באשר להיקף החיוב, שכן אין ספק כי צרכיו של ילד המשרת בצבא, ומקבל שם מזון וביגוד ושכר כלשהו, פחותים מצרכיו של ילד הסמוך לחלוטין על שולחן הוריו. בפסק הדין הנ"ל בעניין יחזקאל נאמר בהקשר זה, כי תקופת התלות נמשכת כל עוד משרתים הילדים בשירות צבאי סדיר. כמובן, שהכוונה לשירות חובה ולא לשירות קבע. אולם, עולה השאלה בדבר ערכה הכספי של תלות זו. הצבא מספק את צרכיו של החייל, וממילא קטנה התמיכה הכספית של ההורים. כנאמר שם: "השאלה הינה, מהו שיעורה של הקטנה זו? אף עניין זה עשוי להשתנות ממקרה למקרה. השאלה היא, מה היא ההנחה העובדתית, שצריכה להדריך אותנו ואשר ניתן לסטות ממנה בעקבות הבאת ראיות מתאימות. נראה, כי הנחה עובדתית ראויה היא, כי התמיכה של ההורים בילדיהם החיילים פוחתת בשני שלישים בעת שירותם הצבאי לעומת התמיכה ערב גיוסם. בכך בא לידי ביטוי, מחד גיסא, המשך התמיכה בדיור, בביגוד, בדמי כיס ובפריטים אחרים, ומאידך גיסא הקטנת התמיכה במזון ובפריטים אחרים...

אשר על כן, לטעמי, יש לאמץ את הגישה לפיה ההנחה העובדתית היא שתמיכת הורים בילדיהם החיילים פוחתת בעת שירותם הצבאי לכדי שליש מן הסכום המשולם קודם לתקופת השירות הצבאי."

 

 

נראה איפוא, כי בקביעת שיעור השתתפות ההורים יש להביא בחשבון באופן כולל, כי האב חייב לשאת בהוצאות המינימום ההכרחיות. ועל-כן יישאו ההורים במזונות ילדיהם באופן יחסי להכנסותיהם הפנויות אך בהתחשב בכך שיש להטיל על האב מידה יתרה מסוימת של הוצאות לשם כיסוי הצרכים ההכרחיים, מבלי לקבוע את הסכומים במדויק.

 

מכל האמור לעיל נובע, שבפסיקת מזונות חייבים להתחשב גם בהכנסותיה של האם לצד הכנסות האב, זה לצד זה כדי להסיק מהי חלוקה סבירה, אשר יש בה כדי להבטיח צרכיהם של הקטינים ולהשאיר גם בידי ההורים אמצעים כספיים לצורך כיסוי צרכיהם הם (ע"א 765/77)

 

 

לסיכום:

החובה העיקרית המוטלת על פי החוק העברי על האב כלפי בניו עד הגיעם לגיל 18 היא לפרנסם. חובה זו איננה תלויה ביכולתו הכלכלית של האב – אלא לפי מבחן פוטנציאל השתכרותו –  חובתו לפרנס את ילדיו קודמת לזכותו לפרנס את עצמו. חובה זו מתבטאת בחובת האב לשלם דמי מזונות ילדים בעת גירושין של בני זוג.

 

צרכיהם של ילדים מתחלקים לצרכים הכרחיים ולצרכים מדין צדקה:

צרכים הכרחיים: מקובל להגדיר את הצרכים ההכרחיים של הקטינים כצרכים השווים לעני ולעשיר, היינו צרכים בסיסיים אשר גם העני וגם העשיר נזקקים להם. צרכים אלה הינם: מזון, ביגוד, הנעלה, הוצאות חינוך אלמנטריות, בריאות ומדור.

 

צרכים מדין צדקה: האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. קיומו של חיוב זה ושיעורו הינם בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב. צרכים אלה הם: חוגים, מתנות, בילויים, טיולים.

 

חיוב האב במזונות

גיל הילד

חובת האב

 

עד גיל 6

חיוב האב מדין תורה

"קטיני קטינים"

חיוב אבסולוטי לצרכים הכרחיים – גם אם אין לאב הכנסה

גילאים 6 עד 15

הרחבת חיוב האב מתקנת חכמים, תקנת אושא - תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד

חיוב מלא של הצרכים ההכרחיים

גילאים 15 עד 18

חיוב האב מדין צדקה

½  מגובה המזונות

גילאים 18 עד 21

חיוב האב מכוח פסיקה

1/3מגובה המזונות

 

גובה התשלום הבסיסי עבור ילד אחד עומד כיום על כ 1200 ₪  לחודש ( צמוד למדד ).

אם יש יותר מילד אחד סכום המזונות הבסיסי לא יהיה המכפלה אלא תוספת לפי יחס מיוחד.

במידה והאם אינה משתכרת תיקבע תוספת תשלום של 30% מהוצאות הדירה עבור הילד הראשון, 40% עבור שני ילדים, 50% עבור שלושה.

במידה והאם משתכרת היא תשתתף בהוצאות המדור מדין צדקה ב 50% מהנ"ל.

(15%  עבור הילד הראשון, 20% עבור שני ילדים 25% עבור שלושה ילדים)

 

מספר אלמנטים נוספים היכולים להשפיע על גובה המזונות:

  1. ההורה המשמורן מקבל בנוסף למזונות את קצבת הילדים הניתנת מביטוח לאומי
  2. מענקים אחת לשנה הניתנים מידי שנה בחודש ספטמבר ע"י המל"ל לילדים בגילאי 6-14

     לצורך  רכישת ספרי לימוד וציוד לביה"ס.

  1. ההורה המשמורן מקבל הנחה בארנונה הנעה בין 20%-30%.
  2. השתתפות של גורמי הרווחה, משרד השיכון בשכר דירה (3 שנים בתנאי שלא הייתה לו

     דירה שנמכרה)

  1. הנחה משמעותית במוענות יום של נעמת, אמונה וויצו.
  2. ילד שהוכרז כמרדן - ילד המסרב להיפגש עם אביו - מבחינה משפטית – ההלכה היא כי

     ניתן לצמצם  את חובת המזונות כולה או מקצתה. קיימת הבחנה בין ילד מרדן לילד

     סרבן.  כאשר לא ניתן להטיל את האשם ישירות על הילד - הילד לא יוכרז מרדן.

 

מחשבון מזונות אומדן לגובה דמי המזונות

 

 

פסקי דין בנושא מזונות

 

מזונות הכרחיים עקב מיצוי פוטנציאל ההשתכרות

הכנסת האב 3600 בחודש, הוצאות שכירות דירת חדר  כ 240$. מגורי האם והקטינה בבית הוריה.  נפסק ע"י כבוד השופט שוחט: כאשר האב הינו פועל ייצור פשוט העובד למעלה מ 8 שעות ביום, מרוויח שכר מינימום וממצא בכך את פוטנציאל השתכרותו – בית המשפט קבע מזונות הכרחיים בלבד - 1200 ₪.

תמ"ש 45461/00 פלונית נ' פלוני (לא פורסם - פס"ד ניתן ביום 14.8.03)

 

עיקרי ההלכות במזונות קטנים

כבוד השופטת רוטשילד מבית משפט לענייני משפחה במחוז חיפה:

  1. 1. בנוסף לחובת האב במזונות, האב חייב במדור של הילדים ועליו לשאת בחלק יחסי מהוצאות אחזקתו
  2. האב חייב לשאת בתשלום דמי טיפול של ילדיו
  3. בית משפט יתחשב בקצבת המל"ל המשולמת לאם בגין הילדים בעת קביעת גובה המזונות
  4. תביעת מזונות כמוה כתביעה רגילה ויש להוכיחה בצורה נאותה ומדוייקת - בית המשפט אינו צריך לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים.
  5. אין צורך בהוכחות כדי להוכיח צרכים בסך 1150 ₪ לילד נכון ליום מתן פסק הדין – סכום זה אינו כולל את חיובו של האב בהוצאות הגן והוצאות מדורם של הילדים, דהיינו החלק היחסי משכר הדירה או מהחזרי המשכנתא

תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק.נ. נ' מ.נ. (לא פורסם – פס"ד ניתן ביום 2.3.03)

 

 

בן מרדן - עשוי לאבד את דמי המזונות

ילדים המורדים באביהם ומסרבים לקיים את הוראות בית הדין או בית המשפט בדבר סדרי ראייה, אינם יכולים לזכות במזונות אביהם. על האם, שהילדים במשמורתה, מוטלת חובה כפולה להשתדל במידה נאותה לקדם את הקשר בין הילדים לאביהם, ולא די בכך שתשב בחיבוק ידיים.  ילד אינו יכול להשתחרר מן החובה לנהוג באביו במידת הכבוד המקובלת. מחובת הילד לקיים קשר עם הורה. הטלת סנקציה כה חמורה, כדוגמת קיצוץ משמעותי בסכום המזונות, היא אמצעי קיצוני שאין לנקוט אותו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים.

עא 94 / 1880 רחל קטן נ' אלי קטן מט (1) 215 ניתן ביום  12.5.95 כבוד השופט שמגר:

 

 

פסק דין בעניין מזונות לעולם אינו סופי

פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שבעבר.

עא 81 / 363 יואכים (יהויכין) פייגה נ' רועי ברנרד פייגה לו (3) 187

 

פניה לערכאות בשל שינוי נסיבות צריכה להיעשות ע"י תביעה חדשה

הכנסה נטו לצורך קביעת הכנסה המחייבת בתביעה למזונות, הינה לאחר ניכויי חובה בלבד

לא כולל ניכוי התחייבויות. הנטל להוכיח כי חל שינוי מהותי  בנסיבות, מוטל על שכם התובע

לשינוי המזונות. אין לצאת מנקודת הנחה כי כל שינוי בנסיבות כדי להשליך על גובה המזונות. עד לגיל 6  דמי הטיפול מהווים חלק מצרכיו ההכרחיים של הקטין וכי לאחר מכן מהווה מרכיב זה את אחד מצרכי הקטין אשר החיוב בהם הוא מדין צדקה. זאת ועוד, ככל שהקטין גדל פוחת והולך הצורך בטיפול ולפיכך החיוב בהם קטן.  
תמ"ש (ת"א) 55030/99 ה.א. נ' ה.ד. קטין (לא פורסם - פס"ד ניתן ביום 5.3.03)

 

 

הפחתת מזונות – שיעור הפחתת מזונות

ההוצאות של משפחה בת ארבע נפשות אינן קטנות ברבע, אם מפחיתים את חובת המזונות לגבי נפש אחת, כי חלק נכבד מן ההוצאות היה נשאר ללא שינוי, לו גם היה מדובר מעיקרו בשלוש נפשות בלבד. הולדת בן נוסף לאב החייב במזונות לילדים קטינים אחרים שלו היא שינוי מהותי ואין חשיבות לכך אם הילד נולד מנישואין או מחוץ לנישואין.

בית המשפט דחה את הערעור והשאיר את הפחתת המזונות בגין הגעת הבת לגיל 18 ב % 12.5,  כמו כן הפחית את שיעור המזונות ב- 7.5% עקב הולדת בן המשיב.

עא 87 / 552 יהודית ורד נ' מרדכי ורד מב (3) 599

 

 

הפחתת מזונות – גיל 18 מהווה שינוי נסיבות מהותי לעניין חובת המזונות כלפיו

נושא המזונות הוא נושא חריג לתביעות אחרות, בהיות פסק הדין נתון לפתיחה מחדש ע"י בית המשפט מכח שינוי נסיבות מהותי, בין אם פסק הדין ניתן מכח הסכם בין בעלי הדין ובין אם ניתן לאחר שמיעת ראיות (ראה פסק דיני  בתמ"ש (ת"א) 50660/02, פלוני נ' פלונית, והאסמכתאות הנקובות בו)  על דרך זו ומטעם זה יש מקום להיזקק לתביעה. עובדת הגיע קטין לגיל 18 מהווה שינוי נסיבות מהותי לעניין חובת המזונות כלפיו, לעניין גובה המזונות כלפיו ולעניין גובה המזונות כלפי הקטינים הנותרים. זה, איפוא, המפתח לשערי בית המשפט ובו הם יפתחו לשמיעת התביעה.

תמ"ש 6920/04 בפני כב' השופט ד"ר גרשון  גרמן ניתן ביום 9/8/04

 

 

דחיית הפחתת מזונות - אי הרצת פרטים,  דמי מזונות לא מפורטים.

בתובענה זו טוען האב, כי הצהרון עבור הקטינה הופסק באפריל 2004, ולפיכך, יש להפחית אוטומטית את עלות הצהרון מסכום המזונות בהם חויב. האב אף לא טרח להגיש הרצאת פרטים שכן לשיטתו, על פי עילת התביעה, אין כל רבותא לגובה השתכרותו ונכסיו, כן הודיע, כי אין בכוונתו להוכיח שינוי נסיבות מהותי מעבר לנטען על ידו לעניין הצהרון שעל הפסקתו אין מחלוקת. 

נקבע , כי  יש למחוק את התביעה על הסף בשל העדר הרצאת פרטים, כמצווה על פי תק' 261 לתקסד"א. התובע אינו רשאי על דעת עצמו להשתחרר מחובה זו. בנסיבות הקיימות בהן הודיע האב, כי אין בכוונתו להוכיח שינוי נסיבות מהותי מעבר לעובדה עליה אין מחלוקת, כי לא קיימת עוד הוצאה בגין צהרון, יש גם לדחות את התביעה לגופו של עניין.  הכלל הוא, כי פסק דין למזונות ניתן לשינוי בכפוף לתנאי דווקני של קיום שינוי נסיבות מהותי. הנטל להוכיח שינוי שכזה מוטל על הטוען לשינוי.

צרכי הקטינים דינמיים מטבעם, ואין להיצמד באופן דווקני למרכיב זה או אחר של הסכום הגלובלי שנפסק, אלא אם כן מצא ביהמ"ש לנכון לציין זאת המפורש בפסק הדין, בין ע"י דרוג ובין ע"י הוראה על הפסקת החיוב המועד מסוים. חיוב דמי מזונות לא היה מפורט ו/או מדורג  ואינו מוגבל בזמן. צא ולמד, כי לא הייתה כל כוונה להפחית את עלות הצהרון עם סיומו, בודאי שלא ניתן לעשות כן, ללא הוכחת שינוי נסיבות מהותי שיבחן את צרכיה הנוכחיים של הקטינה ואת יכולות ההורים. אשר על כן, ולאור הודעת התובע כאמור לעיל, התביעה נדחתה.

תמש 014171/03 בפני כב' השופטת צילה צפת ניתן ביום 25/07/2004

קישורים רלבנטיים:

  1. מחשבון גירושין – מזונות ילדים ומדור, הכולל אפשרות לחישוב דמי מזונות לפי הלכות הנהוגות בבית המשפט לענייני משפחה.
  2. מחשבון גירושין משמורת משותפת – מזונות ילדים ומדור למשמורת משותפת בלבד, הלכה מנחה החל מיוום 29.3.2015.
  3. איזון משאבים אקטוארי בין בני זוג בהליך גירושין - יצירת דו"ח חישוב מפורט לצורך הליך גישור ו/או לבית משפט - חלוקה שוויונית בין בני הזוג.
  4. קביעת יחס העברה של זכויות פנסיוניות וזכויות סוציאליות של בני זוג בהליך גירושין.
  5. סימולטור בדיקת חלופות שונות לחלוקת כספי הפנסיה בין בני הזוג - שלוש חלופות

רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד - משלי כא,כא | ארור מכה רעהו בסתר דברים כז, כד